פרויקט תמר
רשת הביטחון הכלכלית חברתית של ישראל

_{*קוראים יקרים-  הפתיח לא רלוונטי להבנת הפרויקט, תרגישו חופשי לדלג עליו ולקרוא על מנגנוני הפרויקט. אין מה לעשות, הייתי צריכה לכתוב פתיח אז כתבתי, קטע מנומס תרבותי שכזה שלא באמת צריך אותו אבל עדיין מתקיים... כמו ידיות לספלים עם יכולת בידוד מוצלחת מחום, התרגלתי שצריך לכתוב פתיח אז יש גם אם לא צריך.}

למה אני? למה אנחנו? למה עכשיו?

שמי קרן, לשעבר סטודנטית לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת ת"א. ב2016, בהיותי סטודנטית ממוצא סוציו-אקונומי גבוה, מצאתי את עצמי זמנית בבעיה כלכלית שגרמה לי להבין כמה קל להיכנס למצב של עוני במדינתנו. בשבילי, זה היה לילה אחד והבטחה שתוך 3 ימים אחזור למשכני הקודם שהתארכו לשבוע ועוד אחד ועוד… עד שבלי משים מצאתי את עצמי הולכת ללימודים מבלי לדעת היכן אשן באותו הלילה. אז, כשחסכונותיי ללימודים אזלו אט על עוד לילה במלון בעבור ההבטחה הכוזבת שחיפוש מעון למספר חודשים יהיה בזבוז של כסף והמציאות בה אני תלויה בנדיבות אחרים הפכה לי לריאה רעה...המצב ההוא- בו קיומי האנושי הצטמצם להתקף חרדה, היווה את הבסיס להחלטתי העתידית/הנוכחית שהפחד לאבד תנאי חיים בסיסיים בעבור אזרח נורמטיבי לא יהיה נחלתו של אף אחד במדינתנו ושאת המציאות בה זה אפשרי אני לא אנחיל לילדיי. מה הדבר שעלול לטלטל אתכם כלכלית רק האל יודע ורק הזמן יגלה, וכשהזמן מגלה- הוא מגלה רק אחרי שהתבשלת בחוסר אונים והדלתות שיכלו להיפתח בפניך כבר נעולות. 

עד שלא הייתי במצב הזה בעצמי האמנתי באמונה שלמה שעצלנות היא הדבר שמונע מאנשים לצאת מצרת הדוחק, אבל זה לא המצב הכלכלי, זה המצב המנטלי שאסור לבני אדם להיות בו- הלחץ האנטומי, המחנק הנפשי, הקטטוניה שנולדת ממתח נמתח, רדוף בידי היום יום, שורד נורמל שאזל. אני מאמינה היום שכשאדם נתלש מחייו הוא מתגלגל למצב הישרדות, מאבד את היכולת לתכנן לטווח רחוק, אני יכולה להעיד על עצמי שבתהליך איטי כמעט בלתי מורגש הפכתי יותר חיה נמלטת, יותר מתקיימת מאשר אדם, עצם המצב הזה הותיר אותי חלולה מנטלית ואפתית מוגבלת לרגע הקצר הבא שיספק תחושת הקלה כשאזכה לתחושת ביטחון זמנית בידיעה שאני מסודרת לעוד לילה אחד. הבנתי עד כמה הכרחי לנו הבסיס של ביטחון וסדר הנקי מהתלות וההסתמכות על נדיבותם של אחרים כדי להיות, כדי לשמור על צלם אנוש - כמעט בלתי אפשרי לצאת מזה לבד...אני לא יצאתי מזה לבד...בהסתיים השיפוצים חזרתי ריקה לביתי, עברו חודשים לפני שנתמלאתי בי מחדש, והבנתי- לו הייתי מרקע כלכלי אחר אולי לא הייתי כלל. 

לא יתכן שיהיה קל כל כך לאבד קיום אנושי למשהו כמו מצוקה כלכלית- שיהיה קל כל כך לאבד רווחה בישראל. לכן אנחנו לא נחייה כך אחיי ואחיותיי, לא מבלי שאקח לעצמי את הזכות לפרוש רשת ביטחון מעל הבולען הזה כשאני יודעת שהוא שם. 

אני מוקירה על הנס הזה בו זכיתי להיוולד ולחלוק איתכם את אותו זמן חיים. בתור חוקרת תרבויות הרואה את תקופת חיינו על ציר הזמן מהתקהלות האדם לחברה לערש הציוויליזציות עד לימינו אנו אני אומרת לכם נחרצות- נולדנו לשגשג לא לשרוד. 

אני אומרת- אבל האם יש אדם שלא יודע זאת? הרי כולנו יודעים שנחת ושלווה הם ייעודנו - הרי הם יעדנו. אז אם זה היעד - למה לא יחד? אחרי הכל- גם לאלו המבוססים מביננו- אם באושרו של אחד מאיתנו, יש פוטנציאל עונג אדיר לכולנו אזיי שבחוסר הנחת של אחד נגזל פוטנציאל עושר האושר מכולנו. הנדע שגנבו מאיתנו ונוותר אדישים? קראו נא אחיי, שימו לבבכן אחיות- את תוכניתי בניתי כדי לכבוש נחלתנו, כדי להשיב ירושתנו, ראו אם לא נוכל להביס בעזרתה את שררת "הגורל" ונזכה בזכותנו הטבעית לנחת כמו גם בזכותנו הטבעית ליהנות מאור שמחת שאר בני עמנו. אני מאמינה כי בא הזמן, עתה המקום להתאחד לקום ולהיגאל מהסיכון שגם בחריצות והטורח לא תהיה הבטחה למניעת חיי דוחק ומחסור. 

כפי שכתבתי במכתב הראשון בו תיארתי את רעיוני- מצב השכבות החלשות במדינה אינו מציג תמונה של קושי, כי אם חוסר אונים וחוסר תקווה ואני חוששת שכל מעמד הביניים, לפי מה שחזיתי בו, על סף התהום- ואת זה אני מקווה שרעיוני יתקן מהיסוד. העתיד בו חסד ורחמים יהפכו לפריבילגיה של בעלי הון בלבד כי רק אלה יוכלו להרשות לעצמם כלכלית להושיט יד לעזרה, העתיד בו אנשים שבויים לעבדות כפויה בידי מחסורם הפיננסי הבלתי נמנע, העולם בו לא צריך לפתות אנשים לפעול כנגד המוסר כדי להימנע ממצוקה כלכלית כי מצבם מראש לא יאפשר להם בחירה- העתיד הזה לא יהיה! 

לא יהיה כי לצד הסכנה שתתכן לאנשים נורמטיביים בעת משבר - עומדת ההבנה שניתן למנוע את כלל הנפילה לו רק יהיה מקום שיאפשר מקלט מן הכאוס ברגעים בו עולמך חרב עליך. 

לא הצלחתי להרפות, הייתי אובססיבית, אחוזת טירוף למנוע את העתיד בו חזיתי, הקדשתי את עצמי למציאת מוצא מהאסון הזה באימה. לאחר חודשים של מחקר מעמיק במערכות חברתיות שונות מתרבויות עתיקות ומודרניות כאחת, הגעתי למסקנה שבעידן שלנו פתרון העוני הוא לא רק אפשרי אלא הכרחי ליציבותנו החברתית יותר מאי פעם. ברבעון הראשון של שנת 2017 הצלחתי להציג בכתב את רעיון הפרויקט הראשון שיהווה התוויית דרך להקלה ופתרון העוני בישראל. על הדברים שנאלצתי להתמודד מולם בעקבות פעולותיי להקמת הפרויקט הנ"ל והעבודה שנדרשה כדי לצקת את היסודות אפילו לכינון השלב הראשיתי הזה מוטב שלא אדבר. התוכנית להקלה על העוני שכתבתי ב2017 נכתבה למציאות טרום קורונה, מציאות שהחרידה אותי אך לא התקרבה לאסון מולו תעמוד תוכניתי כיום, מציאות שהיא שעריו של אותו חיזיון בלהה שעבורו הגיתי את תוכנית ההגעה להתרה. 

המצב אליו ערכתי את התוכנית מחדש אינו עוד רק מצוקה כלכלית אלא גם מצוקת דיור-

נכון להיום, בין הגדילה הדמוגרפית והעלייה לישראל מהתפוצות- היצע הדירות בשוק קטן משמעותית מהזקוקים להם. על שום מחירם הגבוה של הדירות החדשות וההיצע הנמוך של הדירות להשכרה ביחס לביקוש, מחירי הדירות והצעות השכירות מאמירים ללא שליטה, באין מעצור, כאשר מבינים שבשנה האחרונה חווינו את עליית המחירים הגבוהה ביותר מזה עשורים במחירי הדירות ורואים את הזינוק במחירי השכירות במאות שקלים ומחירי הדירות במאות אלפי שקלים ברמה חודשית, רואים איך הדבר עתיד לדחוק את כל בני מעמד הביניים שאין בבעלותם נכסים למציאות בה תוך מספר שנים עלות השכירות בישראל תהיה מעבר ליכולתם. אלו לא עלו על דעתי כאשר התיישבתי לבנות מוצא מן הפחת. 

עם זאת, הגדרת העוני אותה ניתן למנוע מהחברה הישראלית במדינתנו באמצעות הרעיון שאציג נותרה על כנה, וזאת כאשר היא נחוצה יותר מתמיד.

-הבעיה/ מהי מצוקת העוני אותה יש לפתור? 

מצוקת העוני אותה אני מזהה כבעיה שחייבת לבוא לידיי פתרון הינה המצב בו כושר ההשתכרות/הקיום של אדם הינו נמוך בצורה משמעותית מהנדרש כדי להתקיים בנחת בצורה צנועה אך מכבדת, ויכולתו של האדם הסביר לצאת מן הקיום במצב שתואר לאחר הכניסה אליו נעה בין קושי לא מידתי למשימה בלתי אפשרית- לדוגמא, במציאות בה העלות הממוצעת של שכירות חודשית לדירת חדר היא 2500₪ ברור שלאלו שנקלעו להתקיימות ברחוב אין את ההון הנדרש כדי לקיים גג הגון מעל לראשם ובלי התערבות חיצונית לא סביר שתתאפשר להם יציאה מן המציאות הזו. בנוסף, ככל שהאדם ימצא במצוקה מסוג זה ליותר זמן כך יעמיק הקושי להיחלץ מהמצוקה. השתמשתי בדיירי רחוב לשם ההמחשה, אך מוטב שאדגיש כי במציאות הקיימת מספיק שאדם סביר יעמוד מול נסיבות לא סבירות בעליל ובמקביל בשביל להימצא במצוקה דומה עם סכנה ממשית להיהפך לזהה לזו של אותם דיירי רחוב. פיטורין, גירושין, ירושת חוב מאדם שנפטר, מחלות ועוד הינן צרות סבירות שיכולות לפקוד את חייו של האזרח הפשוט. כיום רווחת הדעה כי אדם צריך להיות מוכן לכל, אין זו שגיאה! אך אסור לנו להתבלבל בין השאיפה שאחינו ואחיותינו יוכלו להתמודד עת צרה בעצמם ובין המחשבה שאמרה זו נועדה לנו כפרגול לכושלים בהתמדתם בה. לא תיתן הדעת את המקום לטעת כי מרחב התהייה או מרחב התעייה של האדם על שביל חייו הינם טעות שעלותה חילוט החוטא שכשל מלראות את אשר עתיד לו להיות מזכותו לחיות בכבוד. מה לנו שנצרח שהיה על הנצרך גם אם סרח שלא ערך שאתו בעול החלטותיו להתמיד ולהרוויח רוויה ורווח מן הדוחק כאילו בכך היה מבטיח לשרוך חייו ברווחה? האם יש בכך אמת? האם קיימת דרך זהב שתבטיח ללא פגם ללא ספק שלא תקום צרה ליצור מיצר? נתיב שיבצר בצור נחת שבו לא יוצב או ייווצר מצב שיצוד צידה או נצורי צרורות משבר אם עבד אדם שלא יידע הוא צר או צער? כל אדם הגון יודע שבין הנחת והפחת מפריד בעיקר המזל, ואין אלו אלא התוצאות של אותו אובדן מזל אשר אני מבקשת לקחת וליזום להם מענה.

*החשיבות של הצעדים הקטנים- הפתרון לעוני המודרני מצוי ביצירת תנאים שפשוט לשגשג בהם אך לא ניתן להישאר בהם ועל כן יש לנצל את קיום התנאים ולהתקדם במהרה מתוך הבנה שמדובר בהזדמנות ולא מצב קבוע. במקום לתת למציאות המודרנית לדרוס את אלו שעלות המינימום המסוגלות הכלכלית הנדרשת לקיום ראוי גבוהה מידי בעבורם ולכן הם אינם מסוגלים להגיע לשלב הבא שלא לדבר על לטפס ב"סולם בניית איכות חיים" (אנשים לא נוטים להחתים לחוזה תעסוקה או חוזה שכירות דיירי רחוב), הפרויקט הנ"ל יקיים בעבור כל אזרחי ישראל עוד שלבי/חווקי "אפשרויות קיום" נמוכים/צנועים יותר ב"סולם בניית איכות חיים", עד שיקטן הרווח בין חווקי ה"סולם" ויאפשר לכל אזרח מכל רקע או מצב את ההזדמנויות לטפס ולבנות את עצמו כלכלית

-המציאות שתעיד שהבעיה הגיעה לידי פתרון 

ההגדרה לקיום שבו נפתרה מצוקת העוני הנה מציאות בה רווחה בסיסית בתחזוקה עצמית היא נחלת כל הציבור, כלומר, שכל אדם יוכל להשיג בקלות- 

• גג הגון מעל לראשו המתאים לצרכיו 

• מזון ראוי וטרי 

• תמורת עמל הוגן שאין בו שחיקה גופנית, ביזוי או השפלה 

• עם הבטחה שאלו אינם צדקה ושלא יימנעו או יילקחו שלא בצדק 

במצב בו הנ"ל יהיה זמין לכל ובקלות יחסית לדרגה בה תנאים אלו יתקבלו כתנאי הבסיס שאליהם אדם עלול ליפול כאשר הוא מגיע לתחתית- הרי שהושגה אבטחת רווחה כלכלית שתבטיח שכל דרך בה יבחר האזרח הישראלי בארצו, ללא הבדל מוצא, מצב כלכלי, גיל או מין, לעולם לא תענהו החלטתו בעוני או מציאות שלא יוכל לשנות. 

יצירת מציאות שכזו אינה רחוקה מן הקרקע והעיקרון מאחורי מציאות נטולת עוני הוא פשוט: בניגוד לעבר בו רוב ההון של הפרט נועד להשגת מזון, בעולם המודרני, רוב הכסף של האדם הפרטי במהלך חייו יוצא על מימון מקום מגורים, בין אם בהשכרה או בקניית בית, כלומר, במידה ונרצה לקיים מציאות נטולת נדבה בה איכות חיים ראויה היא נחלת הכלל התוואי ההגיוני ביותר יהיה דרך ביטול הנטל הכלכלי שבהחזקת מגורים. 

עם זאת, דיור מוזל יהווה מוקד משיכה לאנשים שלא מחפשים לעבוד או לשפר את איכות חייהם- דבר שמסכן כל פרויקט הוזלה שכזה ביצירת משכנות עוני המורכבים מאנשים המבקשים להתקיים מנזקקות ונדבה בבטלה. 

לכן, בשביל להוריד את עלות המחיה כדי שאדם יוכל לשדרג ביתר קלות את איכות חייו- יש צורך לייצר פתרון מגורים זול (משמע- במחיר שלא יהווה נטל כלכלי/קל לאדם לשלם אותו) וזמין, כך שיתאפשר לאזרח שכורע או מוכנע בידי נטל כלכלי ⇐

לפרוש למגורים הזולים כשהמציאות קשה מנשוא ⇐להוזיל בהם את הוצאותיו הקבועות בצורה משמעותית ⇐ כך שיוכל לצבור ולנצל את ההון שהרוויח ומשם לבנות לאיתנות את מצבו הפיננסי בהמשך 

-כך שתימנע "כליאה כלכלית" במצב בו הוצאותיו של האזרח על מחייתו מכסות את רוב הכנסותיו ↔ אך מבלי לאפשר שפתרון הדיור הזול הזה ייהפך כר פורה לבטלה המעודד חיי תלות בנדבה. את זאת ניתן לקיים בפרויקט של דיור מוזל ע"י החלת שתי תכונות-

1. החלת מנגנון שיהפוך את המגורים הזולים להזדמנות זמנית לכל חלקי החברה, ובכך גם זמין, גם נקי מסטיגמת ה"עזרה לנזקקים" ואם יבואו מהמבקשים לחיות על חשבון אחרים הם יבזבזו את הזדמנותם למגורים במעון המוזל ולאחר מכן- יעזבו, כך שלא יתקיים מצב של רביצת קבע שתקבע אוכלוסייה ספציפית שתנצל את התוכנית לצרכיה בלבד 

2. הקמת המעונות המוזלים קרוב לתחבורה ציבורית/בנגישות לאזורי מפתח/סמוך למקומות עבודה פוטנציאלים כך שהמיקום לא יגביל את היכולת של דייריו לפרנס את עצמם 

בקיום "מקלט כלכלי" של שכירות מוזלת שכזו, גם מבלי שנוסיף לו אי אלו הקלות ומיני פתרונות רווחה אחרים, תקוים מציאות של רווחה קלה לשימור ואישוש בעת מצוקה. אגב, ביטול הנטל הכלכלי שבהחזקת מגורים הוא הדבר לו זוכים בני משפחות אמידות שיש להוריהם נכס שמושכר להם בזול/יכולים לגור בנכס בחינם. כלומר, פתרון מגורים זול ינגיש את רשת הביטחון הכלכלית של ילדי המעמד הגבוה לכלל החברה וללא ההשפלה של הנתמכות מההורים ופרט לכך שזוהי דרך המלך לקיום מציאות של אבטחה כלכלית לאומית- קיום פתרון מגורים מוזל וזמין לכלל החברה יפחית בהדרגה את יוקר-המחיה, שכן ביטול הנטל הכלכלי שבהחזקת מגורים יש בו בשביל להוביל להוזלת שאר המשק דרך האפשרות להפחתת מחירי המוצרים והשירותים בשוק בעקבות הורדת עלות תחזוקת המחייה של האדם הפרטי, אבל כל דבר בזמנו, הרי עוד לא פירטתי על הפרויקט שאני מבקשת להרים עדיין.

-טרם הצגת הפרויקט - שתי נקודות יסוד לעתיד של ביטחון כלכלי לאומי: 

1. הפתרון האפקטיבי היחיד להוזלת הדיור - חייב לבוא מהמגזר השלישי. אין אפשרות להוזלת מחירי הדיור ללא הגדלת היצע פתרונות הדיור. בניה מאסיבית של פתרונות הדיור הסטנדרטיים הינה דבר שמסיבות בירוקרטיות ופרקטיות לוקח זמן רב ומחירן של פתרונות אלו עתיד להיקבע כדרך טבע על ידי תכתיבי השוק החופשי, כך שהוזלתם תחייב התערבות כפויה ברצון האנשים הפרטיים שקנו את הקרקע והשקיעו את כספם בבניית הדירות. התערבות כפויה כזו לא תהיה רק דרקונית אלא פסולה מיסודה! במידה ותקוים היא עלולה לחייב את היזמים והקבלנים, שהם אנשי המגזר הפרטי/עסקי, למכור בהפסד את פרי עמלם ובכך לגרום באמתלת מצוקה לאומית לפגיעה בכדאיות להתפרנס ממקצועות אלו החיוניים לשיקום המשק. האם זה ראוי לדרוש מהיזמים והקבלנים, שגם הם כמונו- אזרחי המדינה, להיות "הסוס הלבן" עליו תרכב הממשלה, אותה אנו ממנים לטכס עצה ומוצא מן המשבר? מה גם שלא בטוח שדיור מוזל במסלול הזה ישיג את יעדו לקיום הוזלת הדיור - כאמור, אם ייבנו פרויקטים אלו כדיור מוזל לכל- פתרונות דיור אלו מסתכנים בייצור משכנות עוני ואילו ייבנו עם דרישות סף דרך הגדרת והגבלת האוכלוסיות שיוכלו לזכות בגישה לפרויקטים שכאלו, אנו פוסלים את האפשרות להשגת הדיור בקלות על שום החיוב בקיום בירוקרטיה שתקבע את התאמת הפרט לפרויקט. לכן, חובה שפתרונות המגורים המוזלים/הפרויקטים להוזלת הדיור לא יבואו מהמגזר העסקי, כך שיהיו במכוון מנותקים ממניעי השוק החופשי, או מהמגזר הציבורי, כך שיהיו חופשיים מהצורך למלא איזו גחמה פוליטית. לפיכך, האפשרות היחידה לקיום פתרון אפקטיבי, בעליל לא קוסמטי, להוזלת הדיור- הוא מהמגזר השלישי.

2. אני מזמינה כל קורא לחדול לרגע מלראות בקיום מצב של מצוקה כלכלית (העוני) - גזירת גורל חברתית, אות לבטלנות/קלות דעת פרטית או הזדמנות לרוחב לב אישי ולראות את עולם הנזקקות מעיניי- אנו עם מוכשר, מוצלח אשר לא פעם זכה מן הדעת להישגים אדירים. אנו יודעים כי מחיר תווית הנזקק שוחק את האדם מלהאמין במסוגלותו האישית ואיך גם במצב של רווחה פיננסית יכול הקושי והסיכוי להפסד לגרוע מאיתנו את האומץ לממש את הנדיר למימוש והחריג לביצוע- -על שום אלו, אני רואה בעוני גירעון ציבורי רב דורי בהון האנושי. כל דוחק כלכלי שמנע מאזרחי ארצנו לממש תוכניות נועזות ומוצלחות שיכלו להתבטא בתשואה פיננסית- גרע מכל עמנו את פירות הצלחותיהם וזאת אף מבלי להבטיח שאותה הקרבה פרטית (ואני טוענת-מהציבור כולו) מנעה או תמנע דוחק או צורך בסעדים כלכליים מהאזרחים שהקריבו לנו את הצלחתם. במאמר מוסגר אוסיף, בניגוד לעזרה פיזית שממלאת את החסך הספציפי ללא תיווך של כסף, גובה העזרה הפיננסית (תרומה כספית) מוגבל לתכתיבי השוק החופשי ומנותק מיכולת השליטה של נותן העזרה הפיננסית. משמע, העזרה הפיזית (כמו בעת נתינת זכות לגור בדירה למשל) אפקטיבית יותר מתמיכה פיננסית (כמו העברת כספים למטרת מימון מגורים), ובמידה והעזרה הפיזית תמנע את הדוחק ללא צורך ב"תו נזקק/מסכן", הרי שאנו קרובים לעתיד אמיץ יותר, בו אזרחי ישראל לא יחושו עוד בצורך להקריב את חלומותיהם בעבור תחושת ביטחון פיקטיבית.

כפי שהוצג ופורט בפתיח, מקלט כלכלי בדמות דיור מוזל, הזמין לכל אזרח אך לזמן מוגבל בלבד יוכל לספק ראשית דרך נאה להורדת יוקר המחיה ומזור לבעיית העוני, אך הפרויקט אותו תכננתי ושאותו אני מבקשת להקים לא יהיה רק פלטפורמה שמספקת גג- כי אם רשת ביטחון כלכלית כוללת השואפת להקל בכל צרה שעלולה לפקוד את האזרח הישראלי. 

הפרויקט נהגה מתוך הבנה שעל אף היותנו מדינת רווחה, העמותות הרבות שנוסדו על אהבת הזולת והיוזמות הציבוריות למיגור העוני, בעבור אותו הרגע בו האזרח הפשוט נכנס למשבר- אין בנמצא פתרון או סעד מיידי הנגיש לכלל הציבור- וזאת לצד העובדה שקל יותר לצאת ממשבר פיננסי אם מצליחים למנוע את עומק הבעיה הכלכלית אליה נקלעים לפני ההסתחררות והנפילה למצוקה של ממש. 

בניגוד ליוזמות הקיימות היום במרחב הציבורי בתחום הרווחה, שמתמקדות בסיוע לאלו שכבר עמוק בתוך המצוקה הפיננסית ולרוב סובבות סביב תהליך למידת התמודדות והישרדות במצב הקיים, הפרויקט הזה יפעל באמצעות יצירת מתחמי "מחייה קלה לנשיאה", מתחמים שבהם, בנוסף לקיום יחידות דיור זעירות וצנועות, תעוצב גם סביבת מגורים להנגשת סגנון חיים מוזל שינטרל את נטל העול הכלכלי. כפי שיש מקלטים לנשים מוכות, הוסטלים להומלסים ומעונות לנוער במצוקה- אך ללא צורך בתווית הנזקק כתנאי לקבלת סעד, לכל אזרח בגיר (מעל גיל 18 שאינו חייל בשירות סדיר) תהיה האפשרות לגור עד כ5 שנים ברצף ועד כ15 שנים בסך הכל עד גיל 80 כדייר במתחמי הפרויקט. בצורה זו, לצד ומבלי לאתגר את פתרונות המגורים הקיימים, תקוים גם אופציית מגורים שתעמוד לאזרחי ישראל כעתודת חיסכון המוכנה וזמינה לניצול, שתספק רווחה בסיסית קלה לשימור, צנועה מאוד, אך הוגנת, ראויה ונטולת צדקה אליה יוכל האזרח לפרוש כאשר יחוש בדוחק. האפשרות ל"מחייה קלה לנשיאה" תתקיים באמצעות שלושת תכונות הבסיס שיאפיינו את כל מתחמי פרויקט תמר:  

1. ראשית, יחידות הדיור במתחמים הללו יושכרו במחיר קבוע, המנותק ממחירי השכירות שבשוק ובמטרה שלא יהוו נטל כלכלי גם למעוטי היכולת (יחידת הדיור הזעירה היקרה והמרווחת ביותר תהיה בעלות 900₪ לחודש). 

2. שנית, כל שאר צרכי ושירותי הבסיס הנדרשים לקיום, כמו מזון, גני ילדים או בגדים, יסופקו במתחמים בעלות הנמוכה ביותר האפשרית (אך לעולם לא בחינם) כך שיהיו זמינים וזולים במיוחד. 

3. והתכונה האחרונה ואולי החשובה ביותר- השימוש בכלל שירותי המתחמים, כולל המגורים, יהיה אפשרי גם תמורת התנדבות בלבד, כך שגם אזרחים שחשבון הבנק שלהם מעוקל או כאלו המתקשים למצוא עבודה בשל מצבם יוכלו לגור כשאר הדיירים מבלי לנצל את חסכונותיהם (/ללא צורך בחסכונות) ומבלי שהשימוש בשירותים או המגורים יינתנו כנדבה.  

בקיום פלטפורמת התקיימות מוזלת שכזו- יצומצם מינימום המסוגלות ההכרחי הנדרש למחיה, דבר שיאפשר לדיירים לשפר את יכולתם הפיננסית עד לדרגה בה התנאים שבחוץ יהיו בהישג ידיהם בקלות. הפרויקט, כפי שאסביר, בנוי כך שאלו הבאים להיתמך במסגרת הפרויקט יחשפו בפני אפשרויות והזדמנויות לבנות חיי נחת מחוץ לחממת המתחמים ויכוונו לנצל את השהות בהם כדי ליצוק בסיס איתן של חיי שפע ושגשוג, וכמובן, אופק הנקי מהצורך להיתמך שוב בעתיד. בפרקים הבאים יוצג כיצד הדבר יראה בפועל.

(עתידים להיות לפחות 3 מבנים שכאלו בפריסה ארצית)

*שתי התמונות למעלה הן תמונות מייצגות של צורת בניה מודולרית. בבניה מודולרית יחידות המבנה נבנות מראש ומובלות לאתר הבניה במשאית, שם הן מורכבות על היסודות כמו לגו. בקישור הזה תוכלו לצפות איך בניין בן 10 קומות בסין מוקם תוך 28 שעות באמצעות הטכניקה הזאת של בנייה מודולרית  https://pin.it/w0SzE2q.

עשוי בנייה מודולרית. בן חמש קומות מקסימום כאשר חצר מרכזית גדולה באמצעו כשיחידות הדיור מקיפות אותה ואם הדבר מתאפשר, ייבנו גם יחידות מרתף ומחסנים שישמשו את הדיירים בלבד (בדמיוני, אני מודה, אני ציונית משוגעת- שאיפתי היא שצורת המבנה ממבט-על תהיה של מגן-דוד). *כפי שיפורט בהמשך, הדיירים יוכלו להתנדב/לעבוד בבניית אגפי המבנה.  

*מימין, תמונה נוספת ממיזם המגורים WindSong" Cohousing Community", כדי להדגים את סגנון הבניה בתוך המבנים בחללי המגורים. משמאל, דוגמא נוספת לסגנון הבניה המודולארי, ושתי דוגמאות למבנים שחולקים רחבה מרכזית משותפת בצורה הדומה לצורה בה יהיה במתחמי הפרויקט.

• בקומה התחתונה יהיה אגף שמטרתו קניית מזון עודף מבתי מלון ועסקים נוספים במקביל למזון שיבושל במקום. מעבודתי בבתי מלון בעבר אני יכולה להתחייב לכמויות גדולות של מזון שנזרקות לפח. המזון יימכר בקופסאות אותן יהיה ניתן לרכוש תחילה ואז לשוב עם הקופסאות ולמלאן. עלות המזון תימכר בסכום הקטן או שווה ל10₪ (שוב, לא יהיו דברים בחינם- אבל הכל יהיה בר השגה בקלות).  

• הפרויקט יחבור לעמותות שמארגנות תרומות של בגדי יד שניה ו"סניף" מסוג זה שימכור פריטי לבוש (בלא יותר מ5ש"ח לפריט) יהיה פתוח במהלך היום ועד השעות המאוחרות- תיקון הבגדים, התאמתם לשימוש ואיוש אזור המכירה יהיה מעבודות ההתנדבות.  

• ברחבה תוקם במה שבה יתקיימו הופעות, הרצאות, הצגות והקרנת סרטים. 

• יוקצה מקום במרכז המתחם להפעלת גני ילדים כחלק ממנגנון ההתנדבות.

• לוח מודעות יאפשר לדיירים לפתוח עסקים קטנים עצמאיים במתחם מגוריהם.

• יצא מכרז לפעילות שלוחה של אולפנה שתורשה לפעול בתוך המתחם במרחב כיתות שיוסב לשם כך בשכירות מופחתת בתמורה לדמי עלות מופחתים משמעותית בעבור דיירי הפרויקט ובשעות מותאמות לבקשת הדיירים. 

• במבנה יוקצו חללים להקמת אולמות/כיתות כדי לאפשר העברת קורסים, סדנאות וחוגים- לרוב, ע"י הדיירים עצמם. ידע חיוני לציבור- כמו עזרה ראשונה, דיני חוזים, דיני נזיקין, דיני מיסים, הגנה עצמית/אייקידו וכדומה, יקבלו סבסוד או קידום מטעם הפרויקט כדי להקל על רכישת הידע בידי הדיירים.

• שירותי ייעוץ כלכלי, ליווי עד למצב הפיננסי הרצוי (*אולי) וקורסי לימוד של בניית תקציב וכתיבת דוח הכנסות/הוצאות יינתנו במקום. בצורה זו יהיה ניתן לנצל מצב זמני של רגישות כלכלית אצל הפרט כדי ליצור עולם בו תכנון פיננסי ראוי וזהירות כלכלית הינם נחלת הכלל. מתכננים פיננסים וכדומה שיסכימו לתת את השירותים הנ"ל יוכלו לצבור ניסיון, קרדיט ולקוחות (אני יכולה להוסיף גם סיפוק וחברים להמשך חייהם כי אנחנו אחלה של עם :)). 

• בכניסה צדדית למבנה ימוקמו מלתחות עם מכונות כביסה/מייבשים וביגוד יד שנייה מוכן לפי מידות בלוקרים (כולל תחתונים ונעליים) לשימוש כל הדיירים אך יוסדר במיוחד לאלו שלא יכולים לשוב לביתם ולאזרחים שהפכו חסרי בית במפתיע שאין להם ביגוד פרט לכסות על גופם, כך שיוכלו להתקלח, להתלבש ולכבס את בגדיהם טרם כניסתם כדיירים מן המניין אל המתחם. אזור המלתחות הזה נועד בראש ובראשונה להילחם בתופעת הצעירים שעוזבים את ביתם ומתגלגלים לחיים ברחוב ולמנוע את החרדה מאלו שנזרקו לרחוב על שום אי היכולת לעמוד בתשלומי השכירות, בנוסף על עיגון מקלט ומפלט ברור במקרה של אסון לאומי. (*בעבור חסרי הבית שמצאו את עצמם מתמודדים עם החיים ברחוב במשך תקופה ארוכה יהיה אזור ביניים, במרחק מה ממתחמי פרויקט תמר שיהוו תחנת ביניים לדיירי רחוב שחלקם יופנו מיידית להצטרף למתחמי תמר המרכזיים ואחרים שישהו שם לזמן בדיקה. גם מתחמי הביניים לדיירי רחוב יציעו את לינה ואוכל תמורת התנדבות וכך תבוא האפשרות לבדוק האם האזרח משתמש בסמים, האם הוא מסוגל או מעוניין להתנדב בעבור לינה ומזון והאם יש בהגעתו לפרויקט הראשי רצון אמיתי לשקם את חייו).
  
  

שיתופי פעולה פיננסיים בין בעלי מקצוע ועסקים עם הפרויקט  

• במקביל ל"מודל חברות הבת של הפרויקט", עליו יפורט בפרק "בסיס מנגנון הפרויקט חלק ג'- גמילה עתידית מהצורך בתרומות", "חברות תומכות", כלומר, חברות שיסכימו להעסיק מדיירי הפרויקט ללא ניסיון קודם ולהציע את שירותיהם במחיר מוזל בהרבה מהניתן להשיג בשוק (וזול יותר משהציעו מתחריהם)- יזכו להכוונת דיירי הפרויקט לקבלת השירותים המוזלים שחברתם הציעה ואולי אף ייפתח אופק עתידי בו חברת הבת של הפרויקט שתוקם בעבור השירותים הנ"ל תהייה בהחזקה משותפת של אותן החברות והפרויקט כאשר העדיפות (שתתבטא באחוזי השליטה בחברת הבת) תהיה ל"חברות התומכות" שתמיכתן בפרויקט הייתה היציבה ביותר ושהראו רצון ללכת לקראת הדיירים בצורה עקבית שתמלא את הפרויקט גאווה על שום קשירת הקשר העסקי עם החברות האלו. 

• תקוים פלטפורמה ליצירת חיבור בין יזמים, עורכי דין, רואי חשבון, אנשים שניהלו עסקים בעבר וכו' שתשלב את אלו עם אנשים שירצו לפתח רעיון במטרה לעניין את אלו ברעיונותיו של האחר בתקווה לעודד שותפויות והקמת עסקים חדשים, כאשר פרויקט תמר יוכל לבחור להשקיע בעסקים הללו או להציע למייסדיו לקיים את העסק כחברת בת של הפרויקט ולהעסיק את הדיירים האחרים. התנהלות זו של הפרויקט תהווה את הבסיס עליו יפורט בפרק "בסיס מנגנון הפרויקט חלק ג'- גמילה עתידית מהצורך בתרומות".

• כדי להקל על חקלאי הארץ וכדי לאפשר חוויה שיש בה פוטנציאל פיננסי בעבור הדיירים- חקלאים שירצו עזרה בפעולות החקלאיות יוכלו לפרסם על כך בלוח הפרויקט ולממן (במידה ויהיה לכך ביקוש ובמחיר סמלי) הגעה של אוטובוס הסעות שיוקצה להבאת המבקשים לקטוף לשדה החקלאי והחזרתם למתחמים. התשלום מהחקלאי בעבור עבודת הקטיף יהיה כספי או בכמות מסוכמת מראש מאותם פירות וירקות שנקטפו על ידי הדיירים (הם, כמובן, יוכלו לבחור במובחרים ביותר) ואלו יוכלו להימכר במתחם או מחוץ לו לבחירתם של הקוטפים. 

• שירותים מקצועיים (שירותים רפואיים, שירותים פסיכולוגים, עריכת דין וכדומה) יינתנו במתחם ונותני השירותים הללו יוכלו שנתינת שירות זה תחשב כהתנדבות עם אפשרות שרוב התנדבותם תהיה בתחום השכלתם המקצועית. עם זאת, קבלת מעמד רשמי של "נותן שירות מקצועי" במתחם יתקיים רק לאחר זמן מה של התנדבות במטלות אחרות ורק אז בתפקיד בו בעל המקצוע רוצה להתנדב בקביעות ולאחר קבלת חוות דעת על עבודתו מהדיירים האחרים כדי לוודא את התאמתו למשימה (אני מאמינה שכולם זכו להיתקל באיש מקצוע לא מקצועי בעליל. הדבר האחרון שמישהו שהגיע למצב בו הוא נעזר בשירותי המתחם צריך הוא בעל סמכות בעל ידע לוקה בחסר וחסר מוסר). ייתכן ואלו שייתנו שירותים אלו לאחר שיאושרו בידיי דיירי הפרויקט יזכו לאישור כניסה שיוגבל ל3 חודשים לאחר שמיצו את 15 שנות השימוש בשירותי הפרויקט.

• יוקצה שטח להפעלת נגרייה, נפחיית זכוכית ומתחם לחרושת ברזל/פרזול. כמו כן, אנשים שיודעים את מלאכת התפירה, מלאכות מתחום הבנייה, החשמל, תיקון מכשירי חשמל, ריפוד, כיבוס וגינון (יוקצו גם שטחים לגידול מזון)- אלו יתנדבו במלאכות לא בכדי לתת את השירותים הללו לדיירים, כי אם בכדי ללמד את הדיירים את המלאכות הללו בעצמם עם הנחייה והשגחה של אנשי מקצוע מנוסים (קבלה מוחלטת למעמד תהיה רק לאחר אישור שביעות רצונם של שאר דיירי הפרויקט מהמתנדבים למלאכה). בעבור אותם אנשי מקצוע שיסכימו להתנדב בלימוד המלאכות שהעמל הפיזי המתמשך בהן גורם לשחיקה גופנית- תאושר חריגת שימוש בפרויקט של 8 שנים בנוסף ל15 השנים שהוקצבו לאזרח רגיל.

הפרויקט יקדם ויכוון הקמת חברות-בת ועסקים מטעמו שייצרו בעבורו כל פריט ומוצר שמתחמי הפרויקט יזדקקו לו, כלומר, ריצוף, רהיטים, חומרי בניין, טקסטיל, טואלטיקה, מוצרי חשמל, מוצרי מזון וכל השאר במידה והדבר יהיה נחוץ לפרויקט משלב חומרי הגלם ומרגע שהדבר יתאפשר, וכמובן, הפרויקט יקנה את כל צרכיו מחברות ועסקי הבת שלו בלבד. 

כאשר כל הוצאות הפרויקט יזינו כלכלית רק את חברות הבת שלו, שיחלקו בתורם רווחים לפרויקט בצורת דיבידנדים, יקיים הפרויקט מחזור פיננסי סגור, משמע, כל הכסף שהפרויקט יוציא יחזור להזין את הפרויקט בחזרה עד שפרויקט תמר יהיה חופשי מהצורך בתרומות (דבר שאני צופה שיתקיים כ40 שנה לאחר תחילת פעילותו).  

*התרומה החברתית שבבסיס מנגנון הפרויקט- כל העסקים וחברות הבת של הפרויקט יתנו עדיפות להעסקת דיירי הפרויקט, ייקחו על עצמם את הכשרת עובדיהם ויעסיקו עובדים גם ללא ניסיון או רקע מתאים אלא על בסיס מתאימות מנטלית וביצועית לאחר שיתחילו לעבוד במקום לתקופת ניסיון. הדבר ייצר תעסוקה פוטנציאלית בשביל הדיירים ויקיים בעבורם אבטחת הכנסה שתאפשר להם להשקיע פיננסית להטבת ורווחת חייהם בזמן שהותם בפרויקט ולאחר עזיבתם (וכמובן שהדיירים לא יפוטרו לאחר שיחדלו להיות דיירים בפרויקט).

-כך יממש הפרויקט הקמת מציאות ישראלית בה לא גילו של אדם, לא ניסיונו התעסוקתי, לא מצבו פיננסי, הרפואי או הנפשי יהוו פקטור השפעה ובוודאי שלא יגבילו אדם מלהשיג איכות חיים ראויה בכל שלב בחייו. 

ההמלצה להקמת חברות בת של הפרויקט תתקיים עם אלו שיראו מתאימים לתפקיד אך במכוון בניסיון לאתר את דיירי הפרויקט שאהבתם לזולת, לנחת, לטוב, למוסר ולארצם מפעמים בדמם לתפקידי הניהול והייסוד של אותן החברות, כך שאלו שיכנסו לפרויקט כתוצאה ממצוקה ייתכן להם שיצאו ממנה בעלי חברות עם מעגל לקוחות איתן (בכל מקרה, תמיד אפשר לצוות בעלי ניסיון לחסרי הניסיון ולתת לאדם את הכלים לרכוש לעצמו השכלה מתאימה, אך נאמנות, חמלה ומוכנות לעמול ולהקריב למען רווחת וביטחון האחר אי אפשר לקנות, וטוב לכולנו העתיד בו בעלי הרצון לטעת אושר הם בעלי היכולת לטעת עושר). בכך אני מקווה להביא לכך שאותם בעלי חברות שאת הצלחת חברתם הפרויקט יבטיח, ינהלו חברה למטרת רווח אנושי ולא רק פיננסי. 

(*המשך:) 

חברות-הבת של הפרויקט לא יצטרכו להשקיע בפרסום שכן הפרויקט יהיה להן לקוח קבוע ומוצריהן שיסופקו במתחמי הפרויקט והדיירים שיעבדו בחברות-הבת ישווקו את המוצרים בעצמם לדיירים שיגורו במתחמים. משמע, בניגוד לשאר המלכ"רים והחברות שהרעה כלכלית גלובלית מאיימת על קיומן, בעבור פרויקט תמר- ככל שהמצב הכלכלי יחמיר יותר אנשים יזדקקו למפלט כמו זה שפרויקט תמר יספק ויבואו בשערי הפרויקט ⇐ ככל שיותר אנשים יבואו בשערי הפרויקט כך יגדל הביקוש של הפרויקט מחברות הבת שלו, כלומר, יגדל הרווח הפיננסי של חברות הבת שהן בתורן יזינו חזרה את הפרויקט. בנוסף, מאחר והפרויקט מעודד חיבור בין אנשים בין אם בהקמה של קהילות "שכנות מבחירה", עסקים שיהיו חברות בת בהשקעת הפרויקט ועסקים עצמאיים לחלוטין, המוצרים שחברות הבת של פרויקט תמר ייצרו כדי לספק את צרכי הפרויקט יוכלו לספק את העסקים והקהילות שיקומו באמתחתו, דבר שיבטיח את הגדלת מעגל הלקוחות של חברות-הבת לאורך הזמן, את מקור ההכנסה של הפרויקט במקביל להגדלת כושר ההעסקה של חברות הבת בהתאם לקצב גדילת הקהילות המשותפות וחברות הבת שייווצרו. 

פרט לכך, יהיו לפרויקט הכנסות קבועות מההשקעה באנרגיה סולארית, השכרת יחידות המגורים, השכרת כיתות ושטחים מסחריים לזמן מוגבל ואישור הקמת דוכני מכירה בתוך מתחמי הפרויקט. 

*כאן אני בוחרת להזכיר בשנית את שתואר בפרק "מודל מבנה מתחמי הפרויקט והחיים בחובו"- "חברות תומכות", כלומר, חברות שיסכימו להעסיק מדיירי הפרויקט ללא ניסיון קודם ולהציע את שירותי חברותיהם במחיר מוזל בהרבה מהניתן בשוק בעבור הדיירים (וזול יותר משהציעו מתחריהם)- יזכו להכוונת דיירי הפרויקט לקבלת השירותים המוזלים שחברתם הציעה ואולי אף ייפתח אופק עתידי בו חברת-הבת של הפרויקט שתוקם בעבור השירותים הנ"ל תהייה בהחזקה משותפת של אותן החברות והפרויקט כאשר העדיפות (שתתבטא באחוזי השליטה בחברה-הבת) תהיה ל"חברות התומכות" שתמיכתן בפרויקט הייתה היציבה ביותר ושהראו רצון ללכת לקראת הדיירים בצורה עקבית שתמלא את הפרויקט גאווה על שום קשירת הקשר העסקי עם החברות הללו.

*לבטים בנוגע להיבט הפרקטי מבחינת החוק בישראל /מיסים ונהנים (...בקבר...כי שם זה לא אתה שמשלם את המיסים)

למען גילוי נאות, הסיבה המרכזית לכך שאני ממשיכה לכנות את הפרויקט "הפרויקט" היא על שום שאיני יודעת מה תהיה הישות המשפטית שבאמצעותה יורם המפעל הזה לפועל, כלומר, עוד לא החלטתי אם הפרויקט יוקם כעמותה, כאגודה שיתופית, כחברה לתועלת הציבור ואולי אפילו כחברה רגילה, כאשר השיקולים שלי נוגעים להקלות המס בישראל, למסגרות החוק של הישויות המשפטיות ובשימור המבנה התפקודי של הפרויקט לדורות הבאים. העניין לא היה כה מהותי בעבור תחילת הדרך אילו מטרת הפרויקט לא הייתה להגיע לעצמאות כלכלית מוחלטת ואילו החוק בעבור מוסדות ללא כוונת רווח לא היה דורש הבהרה מראש בתקנון עבור עתיד המוסד שאותו לא קל/לא אפשרי לשנות בשלב מאוחר יותר.

(על שום שהכתיבה הזאת היא לכלל עמי, הכולל גם אנשים שאינם מרקע אקדמאי, אני אסביר בסוגריים ובצבע מידע רלוונטי כך שיהיה ניתן להבין הכל גם ללא ידע מקדים 

-אז קודם כל, חברות/ עמותות/ איגודים וכו' הם ישויות משפטיות נפרדות, כמו אדם/אזרח בפני עצמו בנפרד מבעליהם- משמע, גם אם חברה, לצורך העניין, פושטת את הרגל או נכנסת לחובות, אף פעם לא יבואו לבעלי החברה כדי לגבות את הכסף שהחברה חייבת, כי הבעלים הוא ישות נפרדת מהחברה).

לא אפרט את המשמעות הכלכלית-תפקודית בעבור כל ישות משפטית אלא רק את המשמעות הרלוונטית בעבור כינון פרויקט תמר ואציג את הישויות המשפטיות העומדות בהתאם לשיקוליי מאחר שלמראית העין פרויקטים כ"פרויקט תמר" נועדו להיכנס תחת קטגוריית הישות המשפטית של מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח. וכמובן, אני מקווה שהמידע שברשותי מעודכן ומתריעה שלא קל לאזרח הפשוט להשיג מידע קוהרנטי מעודכן בנושא).

אתחיל- בעבור תחילת הדרך, משמע, לפני ולקראת הגמילה מתרומות, בשביל אלו שירצו להשקיע פיננסית בפרויקט זה אחלה אם הפרויקט יהיה מלכ"ר על שום החזרות המס שמגיעות לתורמים לפי סעיף 46 (א) לפקודת מס הכנסה על הכסף שהם יתרמו לפרויקט (כלומר, המדינה מחזירה כסף מהמיסים שאזרח משלם בעבור כסף שהאזרח תרם מיוזמתו לעמותה)  -

עכשיו,
חברה עסקית משלמת מס הכנסה על הכנסותיה הנקיות (כלומר, שלא כמו שכיר שמס ההכנסה מנוקה לו ישירות מהמשכורת הנכנסת לפני שהתפנה לשלם על הוצאותיו, חברה קודם קונה את כל מה שהיא צריכה כדי לתפקד והמס ההכנסה מקוזז מהרווח שנשאר לאחר שהחברה מסיימת לשלם את הוצאותיה) בשיעור של 25% (נכון לשנת 2016) והיא יכולה להתקזז מול השלטונות על המע"מ במס התשומות על הוצאותיה.
(רק) עמותה המוכרת במע"מ כמלכ"ר מלא ובמס הכנסה כמוסד ציבורי לפי סע' 9(2) לפקודת מס הכנסה תהייה פטורה ממס על הכנסותיה וממע"מ, אך עמותות המוגדרות כמלכ"ר מעורב (בעלות פעילות מסחרית/עסקית המייצרת רווחים כך שהן גם עסק במקביל להיותן עמותות) כן משלמות מס על ההכנסות הרלוונטיות ועמותה המוגדרת עוסק (כל הפעילות שלה עסקית ולייצור רווח) משלמת מס כמו כל עסק רגיל אך עדיין נתונה לאיסורים הרלוונטיים לעמותות לגבי חלוקת רווח לבעלים.
עמותה המוכרת במע"מ כמלכ"ר לא משלמת מע"מ אך גם-
א) עמותה לא זכאית להחזר על המע"מ בהוצאותיה (בשונה מעסק/חברה) ו-
ב) עבור עמותות קיים "מס שכר" שמקורו בחוק המע"מ והוא מחליף את המיסוי על המע"מ עליו העמותה קיבלה פטור וזו משמעותו-
סע' 4 לחוק מע"מ (מודה, לא צירפתי את הסעיף הרלוונטי מחוק המע"מ) נקבע כי מלכ"ר ישלם מס שכר בגובה 50% משיעור המע"מ שחל על כל המשק על שכר העבודה שהוא משלם לעובדיו, כלומר, עמותה נדרשת לשלם תוספת תשלום של מס שכר בגובה 7.5% מהמשכורת המשולמת לכל עובד. כל שכר המוגדר כשכר עבודה, כולל תשלומי פיצויי הפרישה החייבים במס – חייבים במס שכר! 
(המרכז למלכ"ר- מיסוי בעמותות, מיסוי עמותות ומלכ"רים)  

נמשיך-
בעבור עמותה ישנם 3 אפשרויות לקיום פעילות עסקית:
א. לעבור לקיים את הפעילות העסקית במסגרת העמותה - לצד הפעילות ללא מטרת רווח (וכחלק מהישות המשפטית של עמותה).
ב. להקים חברה-בת שתהיה בשליטת העמותה-האם.
ג. לאפשר למשתתפים בעמותה/במיזם לקחת מזכויות העמותה, ולנהל אותם במסגרת תאגיד עצמאי נפרד מן העמותה (ולכן לא אמשיך לפרט על האפשרות הזו, שכן כל קהילת שכנים שתצא מפרויקט תמר תומלץ לשקול התאגדות בקטגוריה הזאת תחת הישות המשפטית של "אגודה שיתופית" כדי שיזכו בהטבות המס הרלוונטיות).
בעבור האפשרות הראשונה, אם העמותה מוגדרת כמלכ"ר מעורב או עוסק, היא תשלם מס הכנסה, ובכל מקרה פעילותה המלכ"רית תעמוד באותו סיכון פיננסי של העסק שתקיים על שום היותם תחת "ישות משפטית" אחת (כלומר, אם העסק פושט את הרגל- הוא יפיל איתו גם את העמותה).
בעבור האפשרות השנייה- 

הוראת סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה (*מצורף בתמונה מתחת) קובע שמוסד ציבורי (עמותות וחברות לתועלת הציבור נכנסות תחת הקטגוריה הזאת) פטור ממס על רווחי הון ודיבידנדים, אך חייב במס על דיבידנד המשולם מחברה בשליטתו בעלת פעילות עסקית (*ואז סעיף 88 לפקודה (*העתק למטה) קובע שעצם הזכות לרווחים היא שליטה בחברה...?), זאת שלא כמו חברה עסקית רגילה (כזאת שאינה לתועלת הציבור/עמותה) שפטורה מתשלום המס לחלוטין לפי סעיף 126(ב) (*העתק מעל לסעיף 88). 

פטור המס על הדיבידנדים שמקבלות חברות-אם מחברות-הבת שלהן נועד למנוע מיסוי כפול, גם של החברה-האם שמקבלת את הדיבידנד וגם של בעלי המניות של החברה-האם "בקצה השרשרת" שמחויבים במס כשהחברה-האם מחלקת דיבידנדים (ע"א 8511/18 פקיד שומה נתניה נ' דלק הונגריה בע"מ).

(סעיף 9 לפקודת המס מהאתר nevo.co.il/law)

*(סעיפים 126 ו88 לפקודת המס מהאתר nevo.co.il/law. אגב, סע' 88 פשוט קצר יותר מבחינת התמונה וזאת הסיבה לכך שהוא בכתב מוגדל וגם, כל העתקי סעיפי הפקודה יצאו מטושטשים כשהעתקתי אותם לאתר, התמונות המקוריות נראות טוב והשתמשתי בתוכנת "חיתוך סרטוט" כך שזה היה אמור להיות זהה...אני עוד אנסה להעתיק בשנית...)

בעבור חל"צ (חברה לתועלת הציבור)- ההבדל בין חל"צ לעמותה מקושר יותר לאבטחת השליטה של המייסדים/אינדיבידואלים במלכ"ר, כלומר, בעמותה קיימת האופציה שמוסדות העמותה, וועד העמותה והאסיפה הכללית, יעבירו נושא משרה מכהונתו ו/או יוציאו חבר וועד מהעמותה כאשר הליך כזה אפשרי גם כנגד חבר עמותה שהינו היזם/ המייסד שלה. 

בחל"צ הדבר פחות פשוט מאחר והחזקת מניות בחל"צ "משריין" את הבעלות של בעל המנייה בחל"צ. פרט לאבטחת החזקת הבעלות בחל"צ- מניה בחברה לתועלת הציבור אינה ניתנת להורשה, לעיקול או לשעבוד והיא לא מהווה חלק מנכסי בעל המניה העומדים לחלוקה בפירוקו או בפשיטת רגלו. אין חלוקת דיבידנדים מחל"צ ואין אפשרות לרווח מנכסי החל"צ לבעליו. כלומר, הבעלות במניות החל"צ- אין בה לייצר אלמנט קניני-כלכלי אמיתי. בעלות במניות החל"צ מבטאת את הזכות להקים, לשלוט (באופן מוגבל) בחל"צ, להשפיע, לבחור, להיבחר למוסדותיו ותו לא. והחוק לגבי מיסים מחברות לתועלת הציבור ועמותות זהים כמעט לחלוטין (עמותה-או-חברה-לתועלת-הציבור-סוף-מעשה-בבדיקה-תחילה).

הקטע הזה, שנכתב לשם השלמת הבנת היעילות של מנגנון פרויקט תמר אל מול המציאות הישראלית, נעשה כמעט במקרה כדי לצאת ידי חובה בסקירת דרגת הצלחתו העתידית באחריות וכדי להבטיח לכל כי אכן אין מכשול בפני הפרויקט שיכול גם לתמוך בעצמו ובשאר עמי ישראל ללא עזר חיצון. הסקירה הזאת הייתה הצלילה הראשונה שלי לעולם המיסים. ניגשתי לנושא תמימה ומצאתי את עצמי מעמיקה הרבה מעבר לששיערתי שאצטרך שכן המערכת שבניתי לאחר חקר בסיס מקור השגשוג האנושי מראשית ההתאגדות לקהילות ריבודיות מנצלת פירצות במערכת הכלכלית הקפיטליסטית שהיו בשימוש בידי קבוצות שונות בהיסטוריה האנושית לשם אבטחת רווחתן. לא האמנתי שאפשרי שיש למנגנון הזה איזו מגבלה. 

למדתי המון על המיסים בישראל תודות לצורך לבחון את הפרויקט בראי החוק ואני מוצאת את עצמי נקרעת בין היגיון לשיגעון. אבקשכם, לבחון איתי את הסעיפים 3(ז),31 ו32(11) לפקודת מס הכנסה-

פקודת המס ממשיכה איתנו מתקופת המנדט הבריטי ו263 תיקונים נעשו להתאמתה מאז (אם לא נעשו לה עוד תיקונים מזמן סקירתי את הנושא). בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (ממליצה לכל לגלות אחריות אזרחית, להיכנס לקישור ולבחון גם אותו nevo.co.il/law) מתוארים כל מקורות ההכנסה מהם יש לגבות מס. סעיף 3 מתאר "הכנסות אחרות" שלא נמצאות בסעיף 2 (שמהן יש לגבות מס) ובסעיף קטן 3(ז) נקבע שמוסד ציבורי/מי שעיסוקו לא לשם קבלת רווחים…יהיה חייב במס בשיעור של 90% (ללא זכות לפטור/לניכוי/ לקיזוז) על הסכומים בסעיפים קטנים 3(ז)(1-3). שמתי לפניכם גם את הסעיפים 31 ו32(11) לפקודה אליהם מפנה סעיף 3(ז) (ממש מתחת לסעיף 3(ז)), בשביל להגיד לכם שאני מודה, קראתי את כל הסעיפים הרלוונטיים לסוגייה ועד שלא חיפשתי מאמרים חיצוניים לפקודה עצמה לא הצלחתי להבין שזה על "הוצאות עודפות".
אז קודם כל, כולם מכירים את עיקרון ה"אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש"- העיקרון הזה לא מוסרי אם החוק הוא כזה שהאדם צריך השכלה מיוחדת בשביל לדעת אותו, במיוחד אם ההשכלה המיוחדת היא כזו שהאדם צריך לממן אותה בעצמו תמורת הון לא קטן בין אם בלימודים או בהשכרת שירותים מאיש מקצוע. לגבי הסעיפים המדוברים- לפי פקודת מס הכנסה אם הפרויקט יהיה עמותה הוא אמור לשלם 90% מס הכנסה, בגלל שהוא מוסד ללא כוונת רווח, על הוצאות שהם מעל סכום ההוצאות שהוקצב להם ניכוי מס.
אם אקים את הפרויקט בתור חברה עסקית רגילה הוא ישלם על הסכומים האמורים 45%. הנה דוגמא ל"הוצאה עודפת" לו היה מדובר בחברה רגילה: "נאמר שיש לנו הוצאות כיבוד בחברה בסך של 5000 ש"ח, מתוך הוצאה זו על פי התקנות מס הכנסה מתיר בניכוי רק 80% מסך ההוצאה כלומר 20% מתוך ה5000 ש"ח הינו בבחינת הוצאה עודפת אשר תתואם בדוח ההתאמה לצורכי מס של החברה. על סך של 1000 ש"ח נשלם שיעור מקדמת מס הוצאות עודפות בסך של 45%, כלומר 450 ש"ח" (הוצאות עודפות בחברה - יניב טולדנו רואה חשבון). 

אולי אני טועה, אבל להבנתי משמעות החוק היא שבניגוד לחברה פרטית, אם הפרויקט יוקם כעמותה וארצה, לדוגמא, אחרי שהפרויקט יגיע לעצמאות כלכלית לקחת את כל העובדים בפרויקט שאחראים על הרישום של הבאים בשערי הפרויקט ועושי כל שאר עבודות הפקידות לנופש כמקובל היום, דבר שהוא כנראה יותר משהוגדר בחוק כסכום המאושר כ"הוצאות עודפות" שלא צריך לשלם עליו מיסים (אם החוק לגבי עמותות שונה מחברות בהיקף אחוזי התשלום יתכן וכל החוק לגבי הוצאות עודפות בעבור עמותה שונה לחלוטין מאשר המקרה בעבור חברה ומאוד קשה למצוא על כך מידע באופן עצמאי!). 

- נראה שאצטרך לשלם את המיסים על הנופש הזה לפחות פעמיים יותר מאשר חברה רגילה ביחד עם מס שכר... (ולא, אם זה היה בשבילי כמייסדת, שעובדת בעמותה, ורוצה לצאת לחו"ל- לפי החוק כיום אני רק צריכה להוכיח שמטרת הנסיעה הייתה עסקית כי "אם מוסד ציבורי יכול להוכיח כי הוצאה מסוימת הינה עסקית גרידא ואינה טומנת בחובה מרכיב כלשהו של הנאה פרטית או הטבה לעובד - הרי שלפי ההיגיון של פסק הדין הנ"ל, אין המדובר בהוצאה עודפת ואין לשלם בגינה מקדמות כאמור" (מוסדות ציבור: הוראות מיסוי במע"מ, מס הכנסה ומקרקעין - BDO).
מצאתי את עצמי תוהה אם אצטרך להקים חברת-בת לפרויקט רק בשביל עבודות הפקידות כדי לאזן בין הרצון לרווחת עובדי הפרויקט שעתיד לקיים רווחה לכל ישראל ושמירת ההון לתפעול השוטף של המערך אותו אני בונה…או פשוט להקים את הפרויקט כחברה רגילה כי אם הפרויקט שואף להתקיים מתחזוקה עצמית לא ישתלם לרשום את פרויקט תמר כמלכ"ר בהשוואה לחברה רגילה רק בגלל המיסים…וזה הזוי.
לפחות בעבורי המציאות הזאת- בה ייתכן שעדיף להקים חברה רגילה, ולא מלכ"ר, בשביל לקיים פרויקט רווחה לאומי שכזה, כי יש אפשרות שיילקחו יותר מיסים מעמותה לרווחת הציבור שתבקש להתקיים בתחזוקה עצמית במקום מתרומות וכמות המיסים שעלולים להילקח היא לדרגה שיכולה לפגוע ביעילות ותפקוד העמותה - וזאת כאשר מראש מיסים נלקחים / הכסף הזה נלקח מכל תושבי ישראל ספציפית כדי לממן מערך מדיני המורכב מאנשים שנבחרו בדיוק למטרת אבטחת רווחת כולנו - התושבים - המציאות הזאת - היא מקוממת והזויה. 

וברור, שאהיה חייבת לקחת רואה חשבון עוד לפני הקמת המערך…ואולי להיות רואת חשבון…למעשה כולם צריכים לקחת רואה חשבון וגם אז מספיקה טיפת חוסר מקצועיות או שלא נתייעץ על משהו בשביל שגם אנחנו נהייה עבריינים מעלימי מס, שכל כך קל להיות עבריין בישראל. ואני מודה שנגעלתי מעוצמת התעוזה של המדינה להכניס את היד לכל כיס, אם בזקנה, במחלה, במוות ואחריו, ואם כל הכסף שנלקח אני חוששת שקשה לי לזהות תמורה נאה לכך בשטח. היה לי חשוב להגיד זאת- שעל אף שניסיתי להישאר מקצועית, לא הצלחתי להתחמק מהמחשבה שיש כאן חזירות וחוסר חמלה על הון הציבור שמנסה להתקיים בכבוד בארצו. (בעבור מידע נוסף- הקץ לתשלום מקדמות בגין הוצאות עודפות במלכ"רים - גלובס, youtube ביקורות ושומות ניכויים מס הכנסה-רמי אריה)

*זהו- נגמר הקטע על המיסים אנשים! אני מצטערת על כל עוגמת נפש שנגרמה כתוצאה מקריאה זו. הרגשתי שזה נחוץ למען גילוי נאות.

לפיכך חשוב שאצהיר לכל המעוניין ובעיקר למשקיעים העתידיים את הדבר הבא- בעקבות היקף הפרויקט וכמות האנשים שמערך זה נועד להגן עליהם (כלל אזרחי ישראל), ועל אף שהובהר לי שיש כל מיני אי אלו פירצות בחוק המיסים שדרכן אפשר להפחית בכמות המיסים שפרויקט זה יחויב לשלם במתכונת פעילתו כפי שתוארה- אין בכוונתי לחמוק מכלום.

ייתכן ובמידה ואבחר לכתוב את הישות המשפטית כ"עמותה", אפשר להעביר את הון חברות הבת של "עמותת פרויקט תמר" לעמותה כתרומה פטורה ממס במקום כדיבידנד, אבל אם יש סיכוי שהדבר ייחשב כהעלמת מס לא אעשה זאת. כפי שאמרתי, הפרויקט אינו גחמה פרטית אלא רשת ביטחון כלכלית כלל לאומית שמטרתה לשמור כל תושב בן ישראל ממציאות של חוסר אונים חסרת מוצא. לא ייתכן שהחוק בישראל, שכל ייעודו הוא לתמוך בסדר והיגיון ולטעת לנו שמירת עולם ברווחה אל מול הכוחות המנסים לגזול אותה מאיתנו ובתי המשפט שייעודם הוא לכונן צדק, יביאו למציאות בה פרויקטים כמו אלו שאני מרימה צריכים לחפש לעצמם פירצות בחוק כדי למנוע מהמדינה (ששוב, נועדה לשרת אותי/אותנו כאזרחית/ם לצורך העניין) לפגום או להתנהג כטפיל כלכלי על הזכות המוסרית והחובה החוקית של פרויקטים כמו שלי להעניק את מלואו הווייתם למשימתם ולפתות/להוביל שכמותי בהתנהלות שעלולה להיחשב כפלילית בין אם במזיד או בשוגג.  

על כן, אני אראה לקויות מוסריות שכאלו כהזמנה לתקן את המעוות בכל מישור בו לקויות אלו ייחשפו בפניי. אין לי שום כוונה להגיע לפוליטיקה. אך כחלק מהמאבק להקמת הפרויקט, עוד בראשית הדרך, נחשפתי לקשיים/כשלים של המערכת המהווים מכשול להרמת פרויקטים כמו שלי ועל כן כתבתי רפורמות לכל אחת ממערכות השלטון באותה המסירות בה כתבתי את התוכנית הזו שכן נכון להיום, הצורה בה מנגנוני השלטון בישראל בנויים מונעת מהאזרח הפשוט השפעה אמיתית על המציאות הציבורית האזרחית באמצעות תהליכים פשוטים (כלומר, אזרח צריך להקריב את כל סגנון חייו/מקצועו ולהקדיש את כל זמנו בכדי להיות איש ציבור או להתמנות לשופט כדי להשפיע על המערכת באמת אם הוא רוצה להבטיח שינוי- הרי בבחירת נציג אין אבטחה אמיתית שרצונך יתקיים. זאת בניגוד למצב בו כל אזרח יכול לפעול בקלילות ובנוחות מכל מעמד או סגנון חיים בעצמו וללא צורך בנציג כדי להשפיע על המציאות שמפריעה לו במגזר הציבורי. והיו בנמצא צורות משילות שנתנו לאזרח הרבה יותר שליטה על מציאות חייו בסגנונות ממשל במזרח הקדום מבמדינת ישראל היום).
מטרתי אז והיום בנוגע לרפורמות שכתבתי היא למצוא אנשים ראויים ולהרים איתם מפלגה שתייצג את השמאל הציוני אוהב אדמתו קודש לעמו ומפלגה שתייצג את הימין האוהב את כלל בית ישראל כדי להעביר את הרפורמות שלי במידה ואלו יתקבלו כיעילות ויזכו באהדת הציבור - ולא להציע את עצמי לתפקיד כזה או אחר.
*(אגב, כך גיליתי שלא המצאתי את הגלגל לגבי "הרמת מפלגת שמאל ומפלגת ימין" כדי לקדם את אותן המטרות במגזר הפוליטי...הצלחתי להרגיש גאונה לאיזה חצי שנה... רק למקרה שאיזו מפלגה קיימת תרצה להריץ רפורמה שלי ולחסוך ממני את כאב הראש, לרפורמה הבסיסית הממשלתית/משפטית הראשונה שתכננתי להטמיע אני קוראת "חוקת דמוקרטיה", ומשמעותה היא היכולת לשנות כל חוק/מינוי/החלטה של כל גורם ממשלתי/כל פסיקת בית משפט/כל תקדים משפטי מחייב וכו' במשאל-עם שייפתח לאחר אחוז מסוים של חותמים בעצומה ברצון לקיים משאל-עם. כך יוכל כל אזרח להשפיע על המדיניות במדינתנו בקלות בצורה שתתקן את מערכת המשילות בישראל בהשבת האיזונים והבלמים כפי שהתקיימו במערכת הדמוקרטית המקורית שהתקיימה באתונה. כמובן יש מספר שלבים לקיבוע ההחלטה התלויה בשביעות הרצון הכללית מהתוצאה של החלטות שהתקבלו במשאל העם לאחר תקופות זמן קבועות אבל זה הבסיס. ממשלות יקרות- אתן מוזמנות להעביר את "חוקת הדמוקרטיה" לפניי רק תתייעצו איתי קודם כדי שלא תעלה במתכונת שתחבל במטרה במקום לקיים אותה.
חזרה לענייננו-)
הפרויקט הזה היה מאז ומעולם רחם כל תקוותיי לעמנו וראשית מאוויי להם השתוקקה נפשי וכל דבר אחר יהיה הסחת דעת, אבל יש לי היכולת והתוכנית לקיים מסע לתיקון עוולות השלטון במידה והדבר יהיה נחוץ. זה הכל.

לסיכום תובנותיי מהמחקר 

חקר עולם המיסים של הישויות המשפטיות השונות הוביל למסקנה הבאה- נראה שתחילת הדרך תהיה בהקמת עמותת פרויקט תמר, בשביל ללמוד ולצבור ניסיון בתפעול עמותה. אחר, אולי עם תורמים שיראו בדבר ניסוי מעניין- אקים גם חברה למטרת למידה והבנת תפעול המערכת הארגונית האיתנה של חברות ולהשוואת קיום פרויקט שכזה כחברה אל מול עמותה. יתכן ובהמשך גם אבחר לי אנשים כדי לבדוק את המודל בגרסה מצומצמת תחת קטגוריית איגוד קואופרטיבי... שוב, כולם זהים מבחינת המודל שפירטתי ובאותה המתכונת אך נפרדים זה מזה לחלוטין בפועלם ובסוף הדרך להחליט אם לאחד או להשאיר את המודלים נפרדים כאשר המטרה היא לייצר מציאות איתנה לדורות הבאים. יהיה מעניין לראות באיזה מודל המימוש והתחזוקה של כזה מפעל יהיה נוח יותר ולו רק בשביל ללמוד איך לייעל את המערכת כדי לאפשר מציאות בה תוכניות ומפעלים רבים לתועלת הציבור הישראלי יוכלו להכות שורש ולשגשג. 

-בכל מקרה, המודל שבניתי אמור לייצר רווחיות בלי קשר לישות המשפטית תחתיה הוא יוקם ועל אף המיסים (אבל מריח מסריח שהמדינה תרוויח כל כך הרבה כסף מפרויקט שימלא צורך שהמדינה היא זו שאנו משלמים לה כסף כדי שתמלא אותו). 

*אגב, לפי הבנתי, המיסים בישראל גבוהים כי ישראל מגדירה את עצמה כמדינת רווחה. אם הפרויקט הזה יספק רווחה ללא תחזוקה משום גורם ממשלתי, אפשר להתחיל לקזז במיסים בצורה דרסטית במהלך השנים הקרובות.

**כל נושא המיסים כתוב בפונט קטנטן על שום היותו פחות רלוונטי להסבר על הפרויקט עצמו. במאמר מוסגר אתוודה שלא תמיד הצלחתי להישאר מקצועית בכתיבתי- אך עדיין יש במידע חומר שחיוני שהאזרח הישראלי יכיר ויבין.

מהלכי הקמת הפרויקט- אסטרטגיות ההרמה להגשמה 

עד עתה תיארתי את צורתו המוגמרת של פרויקט תמר לאחר שהמערכת החברתית/כלכלית ומנגנון הפרויקט כבר מבוססים ופועלים בתוך מבנה מתאים בצורה מסודרת, כעת אתמקד בשני התהליכים הנדרשים להגשמתו-

◀הראשון, הוא אסטרטגיית המימוש המדורגת להגשמת המבנה הפיזי של מתחמי הפרויקט

◀והשני, החיוני מבין השניים, יוקדש לתהליך פיתוח המערכת הארגונית/חברתית הנדרשת לייסוד מנגנון הפרויקט

כאמור, אתחיל בפירוט הנושא המשני מבין שני הנושאים האמורים- במתווה להגשמת המבנה הפיזי, מאחר שיהיה פשוט יותר להסביר את נחיצותו של זה על פני התהליך החיוני השני. במקור הזיתי שתיתכן האופציה לבחור בין השימוש בבניין קיים לבין הגשמת מתחמי המבנה שתואר בפרק "מודל מבנה מתחמי הפרויקט והחיים בחבו" כבר בשלב ההקמה, כיום ברור לי ששתי האפשרויות הללו הינן שלבים שלכל אחד מהם יש תפקיד בבניית כושרו של הפרויקט בהדרגה- חלק מאסטרטגיה אחת. טרם אתחיל לפרט את המתווה שיגשים את החזון בישראל- ובעיקר מאחר שהדרך להקמת פרויקט תמר עתידה לעבור דרך תחנות מרובות חשוב שאדגיש שהצורה היחידה בה הפרויקט יוכל לממש מציאות שתהווה רשת ביטחון כלכלית איתנה היא הצורה אותה תיארתי בפירוט הפרויקט במצבו הסופי עד כאן. כל סטייה מכך היא החלשת המנגנון והחלת הכנה לכשלים שעלולים להכריע את הפרויקט עד לכיליון. כפי שלא בונים כיסאות עם רגליים שבירות כך אי אפשר לצפות ממני לתמוך בקונסטרוקציה סדוקה משובצת פגמים מתוך מחשבה שללא ויתורים והטיות מהמתאר המושלם והשלם לא יהיה ניתן להוציא את הפרויקט מן הדף אל הפועל. לא אתן לאחיי ואחיותיי אשליית ביטחון לא הוליכם בכחש. אני שואפת, מתכננת ובונה מערכת שמהותה בהבטחה שהיא שבועה לספק לא פחות מאבטחה כלכלית מוחלטת. לכן, את המתווה המדורג שיפורט יש לראות כאמצעי לשיפור המודל שיוקם בצורתו המוגמרת וחלילה לא כהתפשרות על טיב התוצאה הסופית.

^{*מבחינה פיננסית- נכון להיום, חסכתי מאה אלף שקלים להשקעה בהרמת הפרויקט ואני פועלת למציאת משקיעים בארץ ובחו"ל כאשר כתיבת הפרק "בעבור התורמים הכבדים" היה חלק מהמהלך הזה.}  

-תחילת הגשמת המבנה הפיזי - שימוש במבנה קיים

לא עוד כאפשרות שווה, אלא כמבואה מתבקשת- בשביל להקל על המייסדים והמצטרפים הראשונים כך שלא יהיה הכרחי שיהיה להם רקע בבנייה, מוטב שהפרויקט בראשית דרכו יפעל מתוך מבנה קיים. המבנה המתאים יצטרך להיות מאסיבי למדיי, וכזה שהתאמת תשתיותיו לקיום יחידות מגורים מיניאטוריות תהיה קלה יחסית. מבנים כמו קניונים, בתי מלון, בתי אבות וכדומה שמראש נבנו עם חללים ציבוריים בעלי כושר נשיאה גבוה, מותאמים למעבר מתמיד בשטחי פנים המבנה, ומכילים חללים מופרדים וקטנים בעלי תשתיות מתאימות למגורים או שניתן להסב את אותם החללים ליחידות דיור מיניאטוריות יחסית בקלות- יתאימו במיוחד לקיום הפרויקט. יהיה יתרון למבנה שיזדקק לעבודת התאמה, לפחות מבחינת עיצוב הפנים, כך שיהיה ניתן לבנות בסיס להתנדבות בתחום השיפוץ, דבר שיועיל בתהליך של ניסוי וטעייה בפיתוח מנגנון המערכת החברתית/התנדבותית שיפעל במבנה מתחמי הפרויקט השלם שיוקם בהמשך. לצורך העניין, הפיכת קניון למתחם דירות זעירות אינו חדש והמעוניינים במידע נוסף מוזמנים לחקור כתבה בנושא בקישור הבא- core77 America's Oldest Shopping Mall Converted into Microapartments

*במרכז, פנים קניון ארקייד פרובידנס שחנויות קומתו העליונה הוסבו לדירות מגורים זעירות. משמאל, דוגמא לאחת מיחידות המגורים שהייתה חנות בקומתו העליונה של הקניון. מימין, תוכנית המתאר של החנויות שהוסבו ליחידות מגורים.  

כך, רק לאחר תקופת בשלות והתבגרות דרך התפתחות מנגנון הפעולה של הפרויקט בתוך מבנה קיים, יהיה הפרויקט מוכן למשימת התחלת הנחלת הפרויקט דרך המבנה שתואר בפרק "מודל מבנה מתחמי הפרויקט והחיים בחבו". רק בצורה הזו ימנע מהפרויקט פתיח מסורבל שמהותו בהתקלה עם האתגר שבבניית מבנה פיזי בו זמנית עם בדיקת עריכת והתאמת מנגנון ההתנדבות בשלב ההיווסדות הרגיש. כאשר יהיה הפרויקט מיומן ומוכן להתמודדות עם כלל הקשיים שבהרמת המבנה השלם המיועד (דבר שאני צופה שיתממש כבר לאחר שנה וחצי של התנסות במבנה קיים), יוכל הפרויקט להתאמץ ולבוא במשימה הזאת, אך טוב שלא יכפה הקושי על כושרו של הפרויקט קודם לכך. כחלק מהמתווה להגשמת הפרויקט אני מאמינה כי יש מבנה אחד ספציפי שיועיל במיוחד לו יוקצה לפרויקט השימוש בו ואקדיש את התעמקותי בנושא את סוף הפרק הזה.

-המשך המתווה למימוש מתחמי הפרויקט- תוכנית הגשמת מתחם פרויקט תמר השלם

מימוש תוכנית בניית מתחמי הענק של פרויקט תמר יתחיל בהלוואת השטחים שעליהם יוקמו המתחמים ל40 שנה מגורמים ציבוריים ופרטיים ובהתאמה לכך- מתחמי פרויקט תמר בגרסתם המאסיבית הסופית ייבנו תמיד במתכונת ניידת. בשלב מאוחר יותר, כשלפרויקט יהיה את ההון לקנות שטחים מתאימים לפעולתו יעברו מתחמי הפרויקט לשטחים הללו שיהיו בבעלותו ואלו יהיו למושבם הקבוע.

^{*הנמקת פעולת ניידות המתחמים- הפרויקט נועד לעודד שאיפה להתגברות על קשיים והדיפת מסכנות ונזקקות פרטית מהאזרח הנתמך במהלך הזמן בו הוא מנצל את ההזדמנות למחייה בפרויקט להשגת שגשוגו האישי. בבחירה של הפרויקט כולו כיחידה אורגנית להימנע מתלות שבקבלת שטח בנדבה וקביעת נחלת הקבע רק על אדמה שנקנתה בהון הפרויקט- הפרויקט בעצמו יפעל בהתאם ובצורה המצופה מהאזרחים המתבקשים בהתנהלות מנטלית דומה, לפחות בצורה סימבולית, ובכך ימנע מצב של צביעות בין המסר של מסוגלות אישית מכלל האזרחים להתנהלות המוסד של פרויקט תמר הדוגל בו.}

פרט ליסודות שיותאמו בשיטות בנייה שיבטלו את הצורך לחפור אותם לעומק, כל המבנים של מתחמי פרויקט תמר יבנו בשיטת בנייה מודולרית כאשר לצידם יוקם גם מפעל הייצור של יחידות הבנייה המודולרית כדי להמשיך להגדיל את כושרו בהדרגה לאחר שלב האכלוס. מבחינת בניית המבנה בעבור המתכונת הזו- ההקמה תתחיל מבניית חדר האוכל, תכנון אזור לקיום אולם מלאכה כללי, ואז בנייה של יחידות הדיור המבוקשות ביותר בעבור הדיירים הפוטנציאלים (כח הבנייה מורכב מהדיירים עצמם כמובן) ביחד עם יחידות הבסיס של 4מ"ר, אולי כמבנה המבוסס על מכולות תובלה בצורה כזאת שתאפשר את החלפת המכולות בקלות.

*קולאז' התמונות הנ"ל מציג את הטוּלוֹאוּ, מבנה מגורים קהילתי של בני ההאקה בסין. המבנה, שלרוב מתנשא לגובה של בין 3 ל5 קומות, מבוצר בקיר חיצוני עבה במיוחד ומהווה למעשה כפר שלם בתוך מבנה אחד משותף היכול להכיל יותר מ800 איש. בתמונה הימנית (שנלקחה מהמאמר Bond–Slip Mechanism of Rammed Earth–Timber Joints in Chinese Hakka Tulou Buildings | Journal of Structural Engineering | Vol 147, No 5 (ascelibrary.org)) ניתן לראות שרטוט של טוּלוֹאוּ טיפוסי המסביר את צורת ותפקוד המבנה, בתמונה האמצעית מוצג פנים אחד ממבני הטוּלוֹאוּ של מקבץ הטוּלוֹאוּ שבכפר טְייֵנְלְווֹקֶנְג (נלקח מויקיפדיה), בתמונה השמאלית למעלה מוצגים ממבני הטוּלוֹאוּ של מקבץ הטוּלוֹאוּ שבכפר צ'ושי להבנה של הצורה בה נראים אותם המבנים מבחוץ והתמונה השמאלית מלמטה מציגה תמונה שמצאתי ממשחק שנקרא "Tulou hotel", לו תצליחו לדמיין מבנה ענק כזה, עם רחבות פתוחות מרובות, רק שבסיסו בצורת מגן-דוד, תוכלו לדמיין את אחד ממבני הענק שעתיד לקיים מתחם בודד של פרויקט תמר. בנוסף, זוהי דוגמא נהדרת לבנייה המעודדת בקונסטרוקציה אדריכלית קיום של קהילה במבנה המכיל משפחות מרובות. בהקשר למתכונת הבנייה ההדרגתית, אם, לדוגמא, יבנה פרויקט תמר בצורת "מגן דוד" ממבט-על, הבנייה תשאף תחילה לעצב מבנה הדומה למודל הטוּלוֹאוּ בצורת משולש ואז את תחילת בניית המשושה המרכזי והרחבת הפרויקט למשולשים הנוספים עד לקיום צורת ה"מגן דוד" הסופית או התחלה עם צורת המשושה, הגדלה שלו ואז בנייה של המשולשים..    

-כמו כן תהיה דחיפה לייצר מודלים נוספים של הפרויקט (מגורים זולים במבנה אחד משותף למשך זמן מוגבל, במתחם בו יוקר המחייה נשלט מבפנים) באתרים קיימים, אולי עם ניסיון לקחת מבנים שונים/פילים לבנים ברחבי הארץ ולהתאימם לסגנון המגורים של הפרויקט כדי ליצור רשת מגוונת של אתרים בהם ניתן לגור מטעם פרויקט תמר כדי לשפר את כושר הנשיאה של הפרויקט ולאפשר זמינות תמידית גם במצב בו מתחמי הפרויקט המקוריים נמצאים בתפוסה מלאה.

כעת לנושא השני, על המערכת הארגונית/חברתית העומדת בבסיסו של מנגנון הפרויקט. בחרתי לפתוח באסטרטגיית המימוש המדורגת של המבנה הפיזי על אף שהוא הזניח מבין השניים מאחר שבהוויה המודרנית יהיה מאתגר להבהיר שהצורך במערכת הארגונית/חברתית הוא מהותי ולא פילוסופי. אפתח בכך, הפרויקט כולו נהגה על בסיס המנגנונים שבאמצעותן קבוצות ושבטים בעולם הקדום הצליחו לבנות לעצמם שגשוג ולקיים אגירה ושימור של ממון. ברבות מתקופות הללו הממון היחיד החיוני לשימור היה אוכל- וזהו המוצר העיקרי שעליו מתבססת כלל הכלכלה בה פועלת הקבוצה המעגנת ממון. אני מזכירה זאת שוב מאחר שהמנוע הכלכלי של הקבוצות אותן פרויקט תמר מחקה פחות מעוגן בהיבט החומרי שהיווה את נקודת התחלתן (כי לעיתים לא היה להם דבר בתחילת דרכם) ומבוסס יותר על מאפייני הקבוצה עצמה, כלומר, ההון שיבטיח את הצלחת הפרויקט בתחילת דרכו הוא לא הון פיננסי- כי אם הון אנושי וזהו המשאב החיוני המרכזי שבאמת נחוץ בעבור שגשוג כל מערכת הפועלת לפי המנגנון של פרויקט תמר. ושוב, מאחר והאמור נתפס במציאות המודרנית כדבר שהוא יותר פילוסופי מקונקרטי אבקש תשומת לב מיוחדת להסבר ולפירוט התהליך הנחוץ לפיתוח המערכת הארגונית/חברתית הנדרשת לייסוד מנגנון הפרויקט-

מנגנון האבטחה מפני עוני של פרויקט תמר בנוי על שלושה עמודי תווך

-המבנה הפיזי שמספק רווחה/תנאי מחיה בסיסיים

-המערכת החברתית/התנדבותית שמבטלת את קבלת השירות כנדבה

-והאסטרטגיה הכלכלית שתבטל את הצורך בתרומות ותאפשר שימור רווחה בעבור אלו שנזקקו לתמיכת הפרויקט

כל אלו צריכים לפעול בתיאום כדי לייצר רשת ביטחון כלכלית לאומית אפקטיבית דבר שיוכל להתקיים רק בתצורת המערכת השלמה שתוארה עד כה, אך אין השלושה חולקים את אותה דרגת חשיבות בעבור שלב ההקמה והפיתוח של הפרויקט. כאשר יבקשו האזרחים הראשונים לנצל את שירותי הפרויקט כדי להשתקם או להיטיב את מצבם הכלכלי חיוני מכל שתעמוד "המערכת החברתית/התנדבותית" שתמנע מהשירות להיתפס כפרויקט צדקה ותעגן התקדמות לשיפור התנאים שהפרויקט יספק כבר מהרגע הראשון לפעילותו. עם איתנותה של "המערכת החברתית/התנדבותית" תקודם החתירה המתמדת להעמדת "המבנה הפיזי שיספק רווחה/תנאי מחיה בסיסיים" עד להתאמתו לצורכי הפרויקט השלם ומן ההון האנושי שיתגלה במהלך ובאמצעות ההתנדבות בהרמת החממה האקונומית לתמיכה בכל החוסים בה יהיה ניתן למצוא את האנשים המתאימים להקמת חברות-הבת של הפרויקט שינגישו לו את האופק הנקי מהצורך בתרומות.
בניית "המערכת החברתית/התנדבותית" תהיה האתגר הגדול ביותר שיעמוד בפני הפרויקט והאופי שתרקום המערכת הזאת יקבע אם יכשל הפרויקט או יצלח- זאת, על שום תפקידה לאזן בצורה יעילה בין 

-הצורך שכוח המתנדבים יהיה חרוץ ויפעל במרץ לטיפוח ושיפור הפרויקט מצד אחד (גם כדי להביא למצב בו הפרויקט פועל בתחזוקה עצמית וגם כדי שהפרויקט לא יעניק את שירותיו כצדקה) 

-במקביל לכינון המערכת ההתנדבותית ככזו שמשרה אווירת ביטחון המעודדת למידת מיומנויות חדשות, כלומר, יעילה במניעת השפעה מאלו שיחפשו לנצל את "המערכת החברתית/התנדבותית" כדי לייצר יחסי מרות דרך משחקי כוח ושליטה מצד שני.

אם המערכת ההתנדבותית תושחת לדרגה בה ההתנדבות כחלק ממנה תיהפך משפילה או כזאת שמייצרת עומס פיזי ומנטלי על המתנדבים בה- כל מנגנון הפרויקט יקרוס ועל כן ישנה חובה לתמוך בממד החברתי בעת הקמת המערכת ההתנדבותית בצורה שלא נופלת מחשיבותה ואולי אף חיונית יותר מהתמיכה בהקמתה במישור ההתנדבותי הקונקרטי. תמיכה שכזאת תהיה דרך העדפה וטיפוח חלקה החברתי של "המערכת החברתית/התנדבותית" על פני חלקה ההתנדבותי- כלומר, הקיום של המערכת קודם כל כקהילה יהיה מרכז ועיקר המערכת ולא עצם החובה להתנדב כחלק ממנה. העניין אולי נראה שולי כאשר מדמיינים את אלו שיעבדו במשרה מלאה פרט להתנדבות במהלך ניצול שהותם במתחמי הפרויקט, אך בעבור אלו שהתנדבותם תהיה התמורה לקבלת שירותי הפרויקט ללא תשלום פיננסי, שהם אלו שיהוו את כוח האדם הקבוע והיציב שעליו תבוסס מערכת ההתנדבות הסדירה מלכתחילה, הכרחי שיסודות המסגרת שדרכם יתבצע העמל ינבעו מתוך אכפתיות לאנשים שלצידם, שבעבורם ובעבור שכמותם מתקיים העמל מראשיתו, דבר שיוכל לקרות רק ממקום של אחוות אמת בכינון קשרי קהילה.

כאמור, המבנה החברתי הזה חיוני לו להתקיים כדי לוודא את יציבות מנגנון הפרויקט כולו, ולשם הצלחתו- באותו בסיס קהילתי הנדרש כליבת המערכת החברתית/התנדבותית צריכים להתקיים מספר תנאים והם מאפייני החומר האנושי הספציפי המתאים להקמת הקהילה המייסדת, ואלו מרכיביו:

• אנשים המתפקדים כחלק נורמטיבי מהחברה הכללית, כלומר, הקמת הפרויקט מחייב התגייסות גרעין אנושי נחוש המנהל סגנון חיים נקי מפעילות קרימינלית או שגרה בטלנית

• בעלי מסירות למטרה הסופית עם קשר ישיר להעדפת רווחת הכלל על פני תועלתם האישית

• בעלי אצילות נפש בצורת אמות מוסר כלליות גבוהות. אנשים ערכיים

• נכונות להילחם למען ביטחון האחר גם אל מול ההבנה שאותו אחר לא ילחם על ביטחונך שלך אך מבלי לגלוש להקרבה עצמית

• אישיות שבאופן טבעי מאזנת מנטלית בין קבלת האחר השונה מהם וחוסר התפשרות על עקרונותיהם המוסריים. כלומר, אנשים שעל אף העדפת רווחת האחר מרווחתם שלהם -עמידתם ונאמנותם לעקרון השיוויון הוא כזה שההבדלה בין הכנעה לא הכרחית תחת אמתלת התאמה לצרכי האחר לבין הסתגלות למען הצלחה ושיפור הקשר הקבוצתי הוא אוטומטי וחד. כך שכל חברי הקבוצה מהווים רקמה אנושית היודעת לזהות ניסיונות לניצול תוך שמירה על תחושת ביטחונם של כלל חבריה כולל ביטחונם האישי באותו חירוף נפש על אף שונותם ומעל כל אג'נדה או תפיסה פרטית

• בעלי הגמישות ללמידת כישורים חדשים

• בעלי עמידות מנטלית בפני קשיים/ חסינות מפני תבוסתנות

על הגרעין הקהילתי-

• בעבור הגרעין הקומונלי הזה היחס בין החלק הנורמטיבי מהחברה הכללית לאלו שמגיעים ממציאות של מצוקה שמקורה בניסיון יציאה מחיי רחוב או חיי זנות חייב להיות שעל כל אחד ממציאות של מצוקה שכזאת צריכים להיות שניים מרקע חיים נורמטיבי. 

• עם זאת, חשוב שגרעין "המערכת החברתית/התנדבותית" יהיה מורכב מאנשים ללא רקע או בסיס מקצועי המקושר לעולם הרווחה כדי לחזק תחושה של קהילת שכנים רגילה בה כולם שווים ולמנוע מראש סיכוי למערכות יחסים על בסיס מטפל/מטופל בין השכנים הפעילים בתוך מתחמי הפרויקט.

• בנוסף, אם כחלק או בנפרד לגרעין הקומונלי- הבסיס הקהילתי זקוק למערך תמיכתי מסור, רגיש וסבלני של בעלי מסוגלות להנחלת ידע מקצועי. הכוונה כאן היא לנגרים, חקלאים, חשמלאים שיפוצניקים ועוד כאלו בעלי מלאכה ואנשי מקצוע עם ידע וניסיון פרקטי המסוגלים ללמד אחרים את העבודה הנדרשת לשם מלאכת התחזוקה והשיפוץ כחלק מההתנדבות בפרויקט.  
  כינונו של זה חייב להתממש כבר בשלבי הפיתוח וההקמה של הפרויקט כדי שההוויה החברתית/אנושית הזו תיטמע ותתקבל בפרויקט כצורה הארגונית היחידה שבאמצעותה תנוהל "המערכת החברתית/התנדבותית" בהמשך.  מהרגע בו זה יהיה הבסיס מתוכו תצמח הקהילה- מייסדי הקהילה המקוריים יוכלו להתחלף וכל עוד תאורגן הכנה ליורשי הקהילה שתגדל אחריהם לא תתפתח בה ניצול ללא ישע ומוצא מאונס, במיוחד עם תתקיים השגחה ממייסדי הקהילה המקורית שלא תחדל גם לאחר שיעזבו פיזית את המגורים כחלק מהפרויקט.

לאלו השואלים "האם אלו היו נכסי ההון האנושי שהרכיב את הקבוצות והשבטים שעליהן מתבסס מנגנון הפרויקט?", התשובה היא לא. אך המטרה היא לא להתאים להון האנושי של אותן הקבוצות והשבטים ההם כי עם לנכסי ההון האנושי הנדרש לנו, במדינתנו הספציפית, כדי לקיים שבט/קבוצה שהתהוותה אולי דומה למהלך מלאכותי אך הסיבות שבעקבותן בוחרים חברי גרעין הבסיס הקומונלי להיקשר זה עם זה הן טבעיות בדרגה שתמקסם את אחדותם בצורה שתבטיח עמידות גבוהה מזו שהייתה לקבוצות והשבטים שעל גבי התנהלותם הכלכלית מבוסס "מנגנון הפרויקט".

כפי שהבטחתי בחלק הדן בהגשמת המבנה הפיזי דרך מבנה קיים בעבור שלב ייסודו- את המשך הפרק הזה אקדיש למבנה הספציפי שיועיל להגשמת הפרויקט במהירות לו יוקצה השימוש בו לפרויקט תמר-

אני מאמינה שמבנה התחנה המרכזית של ת"א יהיה המתאים ביותר לתחילת הרמת פרויקט תמר למציאות הישראלית ויקדם יותר מכל להוויה בה הפרויקט יוכל לשרת זמינות של מגורים זמניים וסיפוק מחיה קלה לנשיאה לאזרחים רבים. פניתי לשם כך לעיריית תל אביב דרך אתר העירייה במכתב אישי רשמי לראש העיר, מר רון חולדאי, ב24 לאוגוסט 2023. ההמשך הוא העתק מצוטט שהוא עיקר לשונו של אותו המכתב- 

"לכבוד ראש העיר תל אביב מר רון חולדאי שלום רב,
כתושבת תל-אביב ואזרחית ישראל אני מבקשת את עזרת עיריית תל אביב-יפו בהרמת פיילוט עירוני לפרויקט שעתיד להביא לפתרון יוקר המחיה, צרון כלכלי ומצוקת הדיור שיש בהקמתו היכולת לייצר הקלה מיידית בסוגיות הללו. המודל הארצי של הפרויקט ייתן מענה כלל ארצי לבעיות המדוברות עם אופק לפעולה בסדר גודל גלובלי במידה וינחל הצלחה.  אני מקווה שפיילוט הפרויקט כיוזמה תל-אביבית יהיה לגאווה מקומית ויספק גם חלון לחזון שהפרויקט במתכונת השלמה עתיד להגשים וגם מזור לתושבי תל-אביב הכורעים תחת יוקר המחיה. תיארתי בקצרה את מהות הפרויקט השלם מתחת (ואתה מוזמן לחקור את האתר השוטח את פרטי הפרויקט על כל רבדיו בקישור המצורף בעבור כל מידע נוסף- פרויקט תמר- רשת הביטחון הכלכלית חברתית של ישראל (site123.com)) למען תבדוק אם הפרויקט ראוי לתמיכה ציבורית מטעם עיריית תל-אביב. לאחר התיאור פירטתי את שיידרש לטעמי להתאמת מנגנון הפרויקט לפיילוט עירוני מצומצם מבלי לפגום בהשפעתו במטרה למקסם את יכולותיו ליצירת שינוי מיטיב בולט לעין. מראש אומר שבעבור המיזם אני מבקש לשקול להעמיד לרשות הפרויקט את מבנה התחנה המרכזית של תל אביב או חלקים ממנה- נקבתי בסיבות לכך בפירוט הנדרש להרמת פיילוט של הפרויקט במתכונת עירונית..."

"....מתווה אפשרי רצוי להרמת גרסת פיילוט עירונית על בסיס המנגנון של הפרויקט הארצי  כדי להתחיל לממש את החזון המדובר וכצעד ראשון בנתיב אל העתיד בו פרויקט תמר הוא חלק גשמי מהמציאות היומיומית של כל ישראלי אני מבקשת לפתוח מודל עירוני של "פרויקט תמר" הארצי כחלק מהתוכנית "דיור בהישג יד" של עיריית ת"א. המלצותיי לתפקוד הפיילוט העירוני:

-מכסת השימוש תצומצם ל5 שנים בלבד ואולי לאחר שכושר הנשיאה של הפרויקט העירוני ישתפר יוחלט להעלות את מכסת השימוש ל10 שנים אך עדיין להותיר את המגבלה של עד 5 שנים רצופות, עם 3 שנות צינון לאחר השימוש במגורים ל5 שנים ברציפות.

-כמו בפרויקט הארצי גם בפיילוט העירוני- כל שימוש בסמים או עישון סיגריות וצבירת "חוב התנדבות" של יותר מ50 שעות יהוו עילת סילוק לשנתיים מהפרויקט.

-הפעלת הפיילוט העירוני של הפרויקט במבנה מסוף האוטובוסים של "התחנה המרכזית החדשה", המיועד כיום להריסה. סיבות להפעלת הפיילוט העירוני במבנה התחנה וסיבות לשקול לתת את המבנה לשימוש בעבור הפרויקט ולא להרסו:

• המבנה מאסיבי. להרוס מבנה שכזה יעלה הון וגם שבהריסתו יגרם נזק סביבתי איום לכל האזור.

• סביבת התחנה, כמו התחנה עצמה, הפכה עם השנים לאזור שהתפתחה בו תרבות של עוני ופשע ואף יש המכנים אותה "בור השופכין של המדינה". דבר שיהיה בכוחו של הפרויקט לתקן-

• בעבור תושבי תל אביב שהתדרדרו לפשע, סמים או זנות, פרויקט הפיילוט העירוני יאפשר מתווה נוח לבניית חזרתם לחברה הנורמטיבית עם אפשרות למגורים, תעסוקה, הזדמנות להעשרה ברכישת כישורי חיים וידע פרקטי שיוכל לשמש ליצירת הכנסה הגונה, בסביבה תומכת שתקל על שיקום חייהם וכל זאת על שום היותם ישראלים, ולא בשל מצוקתם. אם יוקם בתחנה המרכזית- המודל הראשון שיקיים את הפרויקט הזה יהיה בדיוק בלב המציאות הקיצונית שהיא תוצר לבעיות שהפרויקט נוצר כדי לפתור. ועוד, לפי המודל העסקי של הפרויקט, הוא יקיים עסקי-בת מהם יקנה את צרכיו- שיהיו בסימן הזדמנות לאלו לבוא בהסבה מקצועית.

• תרבות הפשיעה יכולה להתפתח רק בשולי החברה הנורמטיבית שכן רוב החברה סולדת מסגנון החיים המתלווה אליה ואינה נמנית מבין צרכניה. גודלה של התחנה המרכזית יוכל לאפשר בקלות הפרדה בין המגורים בפרויקט תמר, שנועדו לשרת קהל נורמטיבי בלבד, למאפייני תרבות הפשיעה. כלומר, יהיה ניתן לתת מענה לקורבנות תרבות הפשיעה המעוניינים בשיקום חייהם בחלקים בתחנה המרכזית המרוחקים מאזור הפעילות של פרויקט תמר באמצעות שיתוף פעולה עם עמותות המתמחות בסיוע ושיקום נזקקים ממצוקות שכאלו. לאחר שאזרחים אלו ישתקמו הם יוכלו להשלים את חזרתם לחברה דרך פרויקט תמר ולהתחסן כלכלית כשאר הדיירים. ^{*(לבאים להלין על ההפרדה- בשביל לחלץ את הנפש ולא רק את הגוף מהמצוקה, הקורבנות לשעבר יזדקקו להיכנס לסביבה נורמטיבית שתעודד אורח חיים הגון. ללא ההפרדה בין העולמות לא יהיו אנשים נורמטיביים שירצו להצטרף לפרויקט כך שהפרויקט יוכל להציע רק שיחזור של המציאות אותה ביקשו הקורבנות לעזוב.)} ככל שהפרויקט יתחזק כך הוא יוכל להוביל לצמיחת תרבות של עושר שתתרחב בתוך התחנה, תפלוש אל האזורים סביב התחנה ותדחק החוצה את תרבות הפשע- בצורה שתעודד את צרכני או מתפרנסי תרבות הפשיעה להתפנות או לפנות לשיקום עצמי- בתחנה עצמה. כך יפעל הדבר כמו על סרט נע- המעורבים המתחזקים את עולם הפשע ייכנסו לתהליך שיקומי מחלקי התחנה שיפעילו עמותות המתמחות בסיוע לנ"ל ויצאו אזרחים מן המניין דרך הרווחה שיספק פרויקט תמר. פה אוסיף שגם מודל פרויקט תמר שאני מייחלת שיוקם בתחנה המרכזית, כמו כל מתחמי פרויקט תמר, יעוצב כדי לקיים בית גידול לרווחה פיננסית בצורה שאם יאופשר לה להיקלט בסביבת התחנה, היא תצמיח עושר פנימי אותנטי שיעודד בתורו הגירה של עושר חיצוני בצורה טבעית. *נושא הצמחת והשרשת עושר באמצעות מתחמי פרויקט תמר מפורט בפרק "בעבור התורמים הכבדים" במסמך המלא על פרויקט תמר (שהקישור אליו הוזכר בגוף הפניה).

• מאחר ופרויקט תמר שואף לקחת חלק במיגור העוני העולמי, "מסתננים"/"מבקשי מקלט" הם הזדמנות פז להפצת תוכניות למיגור העוני. לשם כך, ייבדק אפיק לבניית הסכם לפיו יתוכנן פרויקט מיגור העוני שיכלול בחירה מתושבי מדינה אחרת שגרים בישראל שיעברו הכשרה בהקמת הפרויקט תמורת סיוע משלטונות ארץ מוצאם בגירוש תושביהם האלימים/נרקומנים מישראל לארצם.
  
  

- (הדבר נכתב לפני ה7/10) לצעירי תל אביב יש מוניטין של משתמטים מהצבא. בעבור זה החלק בפרויקט תמר שיקיים מלון בסגנון "בית החייל" ומעונות לחיילים בודדים רלוונטי במיוחד לפרויקט שיקום בתחנה שכן הדבר יאפשר תמיכה תל-אביבית ברורה במערך הצה"לי בצורה עקיפית, ייתן לחיילים אוהבי ארצם שנמצאים בגיל צעיר במצב המכביד על הלב דיור נוח המאפשר הגעה נוחה מהרגיל לשירות בבסיסיהם וייצר עוד רובד של ביטחון בסביבת התחנה שאינו רק בידי המשטרה. 

- כפי שכתבת, רון חולדאי, "דיור בהישג יד הוא כלי חברתי מהמעלה הראשונה. תכליתו להבטיח קורת גג בעבור אוכלוסיות החיות בעיר והחיוניות לתפקודה התקין של החברה. הוא נועד לאפשר לאוכלוסיות שונות - מכל קצוות החברה - לגור אלו לצד אלו, ובכך להבטיח שמירה על הגיוון האנושי בערים". פרט לקיום פלטפורמת הבראה לתושבי תל-אביב שנפלו לצרון פיננסי או סכנה כלכלית, מודל פרויקט תמר שיוכל שיוקם בתחנה המרכזית ישרת את כל תושבי תל-אביב במניעת צרון ובכך יוכל לתפקד כחוד החנית של "דיור בהישג יד". נכון, בתחילת הדרך הוא ייפתח בעבור רווקים וזוגות צעירים בלבד, אך בכך עדיין יוכל לעמוד לשירותם של צעירי תל-אביב שבחרו להתמקצע בחינוך, בבריאות, בשמירה על ביטחון הציבור, במחקר באקדמיה ועוד תושבים רבים, חדורי שליחות וחרדי מחר, שמשכורתם נמוכה מערך עמלם- ולספק להם מרחב נשימה הכרחי במרוץ ההישרדות במציאות הכלכלית האכזרית. כמוהם, יזכו גם סטודנטים, מתמחים וחיילים משוחררים בזמן יקר לבניית עתיד כלכלי איתן. ובהמשך- כשהשינוי הסוציו-אקונומי יחלחל ויקיים ביטחון פיזי בתוך התחנה- יהיה ניתן לאכלס גם משפחות בתחילת דרכן בצורה שתספק מקפצה לשיפור מצבם הכלכלי ופלטפורמה נוחה לתכנון נחת ורווחה.

- כישלון התחנה כמרכז מסחרי נבע מהקושי להתמצא בה, דבר שגרם לכך שהעוברים דרכה ניסו להימנע מ"טיולים" מיותרים באמצעות שמירה על נתיב הליכה קבוע. בשילוב יחידות דיור (כבמתכונת שתתקיים דרך פרויקט תמר) באזורים אסטרטגיים בתוך התמח"ת יהיה ניתן לקבע נתיבי-יעד (בניגוד לנתיבי-מעבר) של דיירים ובכך להבטיח תנועת אנשים גם לאזורים הנידחים ביותר בתחנה בצורה שתקל על מימוש פוטנציאל ההצלחה למרכז מסחרי. עם זאת, בהינתן המבנה לפרויקט תמר לא יתאפשר רק מיקסום כלכלי- כי אם הפיכת התחנה בצורה מדורגת ל"אוקיינוס כחול" נטול תחרות. אם הצורך הוא אבי ההמצאה- הרי שקהל אנשים שהגיעו למצב בו בחרו לנצל את פלטפורמת הפרויקט הוא בסימן מוקד לחדשנות ובית גידול לסטרטאפים. בנוסף, אופציית מגורים מוזלת שכזו תהיה בביקוש מכל שכבות האוכלוסייה בתל-אביב ועל אף שמתחמי פרויקט תמר נראים כמוקד משיכה לאנשים בעלי פוטנציאל כלכלי נמוך, השכירות הנמוכה והמרחב שיאפשר הוזלה משמעותית בהוצאות- יהפוך כל משכורת רגילה בשוק להכנסה נאה ומספקת. נכון, המצב נועד כדי לייצר מילוט מיוקר המחיה לשם הזדמנות לחסוך כסף לעתיד, אך יהיה זה תמים לחשוב שהחיסכון יהיה לדרגה סגפנית. אני מאמינה שכבר בכניסת הפרויקט לפעילות נראה התחזקות של המסחר והכלכלה בתוך ובסביבת התמח"ת על שום הזמינות של אלו לקהל שבמפתיע יהיה בעל כסף זמין רב יותר. עת יכבוש הפרויקט את חלקי התחנה מההזנחה השולטת בה היום- הנגישות הפנומנאלית של התחנה תאפשר לאירוח מהארץ ומחו"ל להיות נוח במיוחד, כלומר, אותו קהל שיכניס כסף נקי לעסקים ההגונים באזור ימשוך ויביא איתו בהדרגה גם קהל נלווה בעל אמידות גבוהה יותר, רמז לעוצמת החשיפה שעתידה להיות לעסקים שיפתחו בתחנה ובקרבתה לאחר שיושלם התהליך, דבר שאני צופה שיעגן סופית את העושר הפיננסי של מתחם התחנה והאזור הסובב אותה הרחק מהמציאות הקיימת היום והרבה מעבר לתקוותיהם של מייסדיה.

(*ואני מודה, אני חולמת הליכה מהמגורים בנעלי בית כדי לאסוף דואר שיבוא לסניף בתוך התחנה, גינה עירונית על גג התחנה בשילוב גינת כלבים ודוג-סיטר מוציא את הכלבים לטיול בו בזמן שבעליהם בעבודה, ארוחת שישי קהילתית והורים שבאים בקלות בחגים עם תבשילים, צעירים מחו"ל שבאים לבקר בארץ את בני דודיהם או אחיהם הישראלים ישנים על ספה נפתחת ביחידת המגורים ועסק קבוע המוציא אוטובוס טיולים בדיוק מחוץ לאחד מאזורי המגורים לאיזו שמורת טבע בכל סוף שבוע ואם ירצה השם, גם איזה פאב שלרוב פועל ליד אזור המגורים מפעיל עמדה זמנית ומוכר פיצוחים בתוך אחד מאולמות הקולנוע הנטושים כעת שיציג איזה דרבי…)

(- אתה, ראש העיר הנוכחי, רון חולדאי, מתכנן לרוץ לקדנציה האחרונה שלך והבחירות לראשות העיר קרובות. לו תרצה לנצל את חודשיך/שנותיך האחרונות בתפקיד כדי לעצב משמעותית את עתידה של תל אביב כמו גם את עתידה של ארצנו האדירה ולהשתתף בתרומה לפרויקט שעתיד להבטיח את רווחת תושביה- קידום פרויקט תמר וטיפוחו יהיה מימוש נאה וראוי של כזה רצון...")

*אסמכתת הפנייה לרון חולדאי

בכסף העודף הפרויקט ירומם תוכניות נוספות להקלת העוני דרך דיור בר השגה במציאות שתייצר חממות מחייה קלה לנשיאה. נכון להיום, יש עוד שלוש תוכניות משלימות למטרת העל של מיגור העוני וביסוס רשת ביטחון כלכלית ישראלית שנמצאים באופק התכנוני של פרויקט תמר לדרגה שתבטיח רווחה אמיתית לכל אזרחי ישראל. 

אחת התוכניות העתידיות של פרויקט תמר תהיה רכישת דירות באזורים פחות אטרקטיביים, הפיכת חדרי הדירה לדירות זעירות בעוד הסלון יוסב לשימוש בעבור מיקרו חקלאות עירונית. כאמור, גם כאן- אריחי הרצפה, צבעי הקיר, הרהיטים, הכל יקנה מעסקים המחוברים לפרויקט. 

דירות אלו, בין השאר, ישמשו כאופציה לקיים שלב בדיקה פנימי בעבור דיירים שיבחרו להתגבש ולהקים עם חבריהם הנבחרים מערכת כלכלית קיבוצית או יבחרו להיות שכנים. כך הם יוכלו לשכור את הדירה מן הפרויקט במחיר זעום, לבחון את החיים במארג הקבוצתי ולחסוך כסף בעבור קניית שטח ולבניית בתיהם העתידיים. לאחר זמן קצוב, תחזור הדירה למאגר הדירות אותן יוכל הפרויקט להציע לקבוצה הבאה, זאת לאחר שנים בה דייריה הקודמים השמישו אותה לקראת המגורים בסגנון הזה. 

הדירות, רהיטיהם, שיפוצן, המערכות לגידולי חקלאות פנים ביתית וכו', הכל יעוצב כך שהכסף שהושקע יחזור בחזרה להזין את המערכת הכלכלית של פרויקט תמר. 

באשר להקלה ביוקר המחיה שתתאפשר מהשכרת הדירות הללו- הדבר יתבצע במקביל עם הצעת מעמד "נאמני הפרויקט" לבעלי נכסים שיבחרו לגור במתחמי הפרויקט ולהשכיר את נכסיהם במחיר מופחת דרך פרויקט תמר-  כאשר תתקיים מציאות בה יש אפשרות לשכירות במחיר נמוך יותר מהמחירים בשוק החופשי בין אם בהשכרת היחידות במתחם הפרויקט, בתתי-מיזמי מגורים עתידיים של פרויקט תמר או באמצעות השכרת דירות שבבעלות דיירי הפרויקט דרך הפרויקט במחיר מופחת- גם מחירי השכירות הנוכחיים ייאלצו להתאים את עצמם למצב החדש, כמובן, ההשפעה תהיה בעיקר על שוק הדירות המוצעות במחירים נמוכים ולא דירות יוקרה כך שהפרויקט יתמוך במציאות בה תוגבל שכירות כמפלט מהרחוב ויחזק מציאות בה ההשכרה נעשית מבחירה מתוך אהבת הנכס שאותו אדם בוחר לשכור. 

בכך אני מקווה לעצור את האמרת יוקר המחיה ולהפחיתו בהדרגה. אותו גורל מחכה לכל שאר השווקים בהם יפעל פרויקט תמר וזאת במקביל לאבטחת הרווחה של אלו שייפגעו מהתערבות הפרויקט בשוק נישת פעילותם דרך הפרויקט עצמו- 

כלומר, אם פרנסתו החיונית של אדם תיפגע- הוא תמיד יוכל לבוא ולהיתמך כלכלית במתחמי הפרויקט. חשוב לציין שאם כניסתו של הפרויקט הביאה לקושי הכלכלי מה היה על האדם לו כל גורם עסקי אחר היה נכנס לתחום? משמע, אין בכניסת הפרויקט לנישת שוק כלשהי פגיעה אמיתית שלא יכלה להתקיים דרך גורם כלכלי אחר. 

-כל זאת מבלי להשפיע על הסדר הכלכלי הקיים בעבור רוב האוכלוסייה בישראל שכן אם האדם לא נמצא במצוקה או דוחק כלכלי לא תהיה לו סיבה לברר ולהתעדכן בדבר קיום הפרויקט מלכתחילה.

אנשים שיבחרו להתנדב בלי לגור במתחם, לתרום לפרויקט בקביעות, לאפשר השכרת דירה/ דירות שבבעלותם במחיר מופחת דרך הפרויקט במטרה לתרום למאבק להורדת יוקר המחיה (דרך הפרויקט כדי למנוע מרמה), להעסיק מדיירי הפרויקט ללא התחשבות בקורות חיים ועוד- 

יקבלו מעמד אישי ובלתי ניתן להעברה של "נאמני הפרויקט". 

דרגת המעמד של הנאמן תקבע לפי גובה מסוגלות הנתינה האינדיבידואלית של התורם ותקיים בעבורו, לפי גובה הנתינה, מן הדברים הבאים:  

-בעת משבר תינתן להם אוטומטית יחידת הדיור המרווחת ביותר האפשרית בחינם למשך זמן שיוגבל לפי מעמד ה"נאמן" 

-גישה לשירותי הפרויקט לפני מילוי סך ההתנדבות הנדרשת לכך (הם עדיין יצטרכו להתנדב ככלל הדיירים, אך הבסיס ההתחלתי יהיה נוח וקל יותר) 

-אפשרות לעוד 3 שנים שהייה במתחם של הפרויקט פרט להגבלה הפורמלית של ה15 שנים  

-אפשרות להאריך את שהותם בפרויקט ל8 שנים רצוף 

-לעיתים ובהתאם לדרגת הנתינה של התורם, התרומה לפרויקט תהווה בסיס להתחשבות ספציפית בבקשות פרטיות חריגות של התורם כל עוד הבקשות לא יפגעו בעיקרון השוויון בין הדיירים במתחם ויהיו בטוב טעם ולא מתוך נהנתנות

כאשר המטרה של כל אלו הם לעזור לתורם לצאת מהמשבר שהביאו אל הפרויקט במהירות האפשרית.

אתחיל בזאת, קיבלתי הוראה/מסר שלא לפנות אליכם באופן ישיר בשום פנים ואופן ושעליי לחפש לתקשר איתכם רק דרך איש קשר מגבוה (המסר הגיע ממקור שלישי עליו אני סומכת- זה מה שנאמר לה מגורמים מטעם המפונים כשהיא ביקשה/התייעצה על להזמין מישהו להדלקת נרות). אני בוחרת לפתוח בכך ראשית גם כדי שתדעו שקיבלתם קמצוץ מהאהבה שמשפחת ישראל רצתה לחלוק איתכם בפועל וגם כדי לספר שניסיתי לתקשר איתכם דרך מספר מתווכים וכשלתי. 

מאחר שמצאתי שכל ניסיון (עקר) סוחט ממני הרבה אנרגיה ואמוציות, וכל פעם מחדש, אחרי כל ניסיון כזה אני מרוקנת מנטלית ללא מעט זמן וזה לא מכובד…וגם לא יעיל -כתבתי לכם את הפרק הזה, ובו פרקתי את ליבי, שתעשו עם המילים והמידע כרצונכם אך תדעו שלא אוותר עד שהמילים והמידע שבחובן יהיה בהכרתכם והבנתכם המלאה. 

בשם הצדק הזכות לעשות כרצונכם עם עמלי יונגש רק במחיר בחירתכם המודעת - זו חובתי 

ואם תבקשו לנהוג בי באהבה - גם חובתכם.  
אני לא הולכת לדבר איתכם על ה7 לאוקטובר 2023- 

אני רוצה לחלוק איתכם על ה7 לאוקטובר 2019, על הסיפור שלי שיכל להיות הסיפור שלנו, ולהגיד שאני עדיין רוצה שהסיפור הזה יהיה הסיפור שלנו. הפרק יכיל את הסיפור הזה של ההווה שפספסתי וגרסה מקוצרת [נשבעת שניסיתי] של פרויקט תמר עם דגש על דברים שרלוונטי לי שתדעו, במקור קיוויתי להרים את פרויקט תמר ביחד עם קיבוצי עוטף עזה עוד אז והסיבות לכך הן הנקודות שחשוב לי להעביר אליכם

- השלב הבא אחרי הכתיבה יהיה לוודא שהמילים האלו גם יגיעו לבחינתכם לפי בחירתכם ועם סיבותיי לכך אני מקווה שתזדהו.

לקראת סוף 2019, בזמן שבניתי במוחי את פרויקט תמר, היה לי רעיון נוסף שבער בדמי...

*חשוב שאציין שיש כל הזמן המון תקלות עם האתר. לפעמים זה שינוי של הטקסט (מספר פעמים זה הגיע לחבלה של ממש עם החלפת כל המלל של הפרק כפי שהיה עם הפרק "הקמת הפרויקט"), לרוב מדובר בהחלפת מילים, שכפול פסוקים, החלת שגיאות כתיב כשהנפוצה מבין כל התקלות היא העלמת התמונות באתר. מתחת למשפט הזה אמור להיות צילום של "הפנייה לקיבוצי עוטף עזה" מ-6/9/2019 אותה פרסמתי באותו הזמן במחוזות רבים בכדי לתפוס את תשומת ליבכם אז בנוגע לרעיון ליצירת "מקלטים"/אזורים מוגנים" בזול   

(*קישור לערוץ "והבאנו לנו שחר חדש"- https://t.me/+VttsHbyQNCa06ooP בו פרסמתי את "ההודעה לקיבוצי עוטף עזה" כדי לשמור את הטקסט ולהקל על שליחתו הלאה. למעוניינים בצפייה בהודעה לקיבוצי העוטף בערוץ במקור - ההודעה מוצמדת לראש הערוץ)

אני לא רוצה לפרט על הרעיון יותר מידיי, אבל הבסיס הוא ייצור של רהיטים בעלי עובי מאסיבי מחומר ספציפי שהוא קל משקל, עמיד לאש ויחסית זול (והחומר מוכר!) שאני מאמינה שיש לו פוטנציאל לייצר בידוד מפני רסיסים ואולי גם מפני פגיעה ישירה. בזמנו חשבתי שיהיה אפשר לפחות לייצר ממנו גם סוג של חומות ניידות כדי להגן מפני שריפת יבול…ומיטה…מיטה סגורה חלקית כמו בארון עם דלתות עבות, הייתי מדמיינת איך אנשים סוגרים את דלתות המיטה באזעקות וחוזרים לישון…ומדבקה זוהרת בחושך בחלק הפנימי של דלתות המיטה הנושאת את הכתובת "בעל מוצר זה מוגן בידי בני עמו" מאירה כשהדלתות סגורות...

לכאב שלי אין אחים ואין חולקים והוא כבד ומר. אתם תקראו הכל הפעם לא אתן לכם ברירה.
את המודעה שתמונתה מצורפת למעלה פרסמתי במספר מקומות בטלגרם ובפייסבוק ותמיד נעניתי בשתיקה, התעלמות מוחלטת. ואז סוף סוף שיחק לי המזל, הצלחתי ליצור קשר עם נדב מקיבוץ נחל עוז ממרכז הצעירים שער הנגב. 

*בין השורה הזו למלל שמעל יש צילום מסך מתחילת ההתכתבות עם נדב מנחל עוז, התכתבות שהתחילה בתאריך ה7/10/2019. כותבת למקרה ששוב תעלם התמונה. נאמר לי שהתקלה משפיעה רק עליי כך שכל אחד אחר אמור לראות את התמונות...   

רק כדי שלא יתנפלו עליי שאר הקיבוצים, חיפשתי בגוגל מפות את הקיבוץ הקרוב ביותר לגדר, שלא תחשבו שאני פחדנית. לפי גוגל מפות קיבוץ נחל עוז הוא הקיבוץ הקרוב ביותר לגדר ומאוד התחברתי לסיפור הקמתו, אז קיוויתי שזה יהיה הקיבוץ שאיתו אתחיל את הרמת הרעיון. הקבוצה שבהמלצתו של נדב הייתה למעשה קבוצה בה כבר פרסמתי את הודעתי ונעניתי בשתיקה.
נדב מקסים, הוא עטף אותי בתמיכתו בכל משבר שחוויתי במהלך הזמן בו דיברנו, עודד אותי לממש את הרעיון הזה ואת רעיונותיי האחרים ולא חסך ממני את עצותיו, ההתכתבות איתו בתקופה ההיא הייתה התערבות אלוהית בהתגלמות אנושית. לבסוף אזרתי אומץ וביקשתי להיפגש פנים אל פנים. קבענו להיפגש ב12/11/2019 בשעה 12, בעלי זיכרון טוב ידעו מדוע הפגישה הזאת לא יצאה לפועל. לאחר אותו ניסיון להיפגש דברים כבר לא היו אותו הדבר, נדמה ששנינו חווינו לא מעט משברים שהיכו בזה אחרי זה, אני יודעת שכך היה אצלי. ההתכתבות ביננו נמשכה עוד מספר חודשים ודעכה לעיתה, בין השאר כי אני חליתי במחלת הנשיקה ומצאתי את עצמי בקומה שממנה טרם זכיתי לשקם את יכולותיי הוורבליות…המחלה והמצב הפיזי אליו נכנסתי לאחריה הכניעו בי את הדחף לרדוף עד לתשובה נחרצת מקיבוצי העוטף.

אני מספרת לכם על ה12/11/2019 מאחר שהיה זה התאריך הזה שטלטל אותי מהמצב אליו נכנסתי לאחר ה7 לאוקטובר האחרון, אני לא טובה עם תאריכים אבל ההחמצה הזאת של ה12/11 נצרבה בי…זה היה ב12/11 האחרון שבו מצאתי את עצמי נודדת לאותה ההתכתבות עם נדב מלפני 4 שנים וגיליתי את תאריך תחילת ההתכתבות ביננו, כמו סימן מהגיהנום…

-מאז ניסיתי לגשת ולפנות לקיבוצי העוטף דרך אנשים שונים ואני מוצאת שבכל פעם הניסיון להיפגש ולדבר עם הקיבוצים מתמסמס בשלב איש-הקשר…(חוץ מב 15/12, זה עליי. הצלחתי להביא את עצמי לכיכר ולא הצלחתי לדבר…וברחתי…) 

אז אני לא אוותר הפעם עד שאני מגיעה אליכם והמידע על הרעיון ועל החלק שחלמתי איתכם לגבי פרויקט תמר שלם איתכם. זה הולך להראות אובססיבי, מאוד לא מנומס, כנראה גם מביך (כשאעז לכך), אבל אני הולכת להגיע לרגע שבו כל בני קיבוצי עוטף עזה יגידו לי פורמלית "לא תודה/לא מעוניינים" לפני שאני מניחה את הרעיון בצד. אם יש סיכוי- אני לא אחמיץ אתכם יותר, לא שוב. 

(אבל אני ממש אשמח אם תקלו עליי ולא תתעלמו ממני כי זה כואב...)

בשביל שלא אפספס אתכם בעקבות חוסר סבלנות, סיכמתי לכם את כל פרטי הפרויקט עם דגש על הנקודות הרלוונטיות פרטית אליכם בהמשך. בשם הזכות לדפוק על דלתות גן העדן אני דורשת ממכם אחיי ואחיותיי שתקראו:

פרויקט תמר הוא בראש ובראשונה מקלט כלכלי לעתות משבר. כפי שיש מקלטים לנשים מוכות, הוסטלים להומלסים ומעונות לנוער במצוקה, פרויקט תמר יפעל באמצעות יצירת מתחמי "מחייה קלה לנשיאה", מתחמים שבהם יושכרו זמנית (תמורת כסף והתנדבות) יחידות דיור זעירות וצנועות במחיר זעום וקבוע (ניתן לקרוא על כך בפרק- על יחידות המגורים) בתוך סביבת מגורים בהם כל צורכי הבסיס יהיו זמינים וזולים בצורה משמעותית, כאשר התשלום בעבור אלו יוכל שיהיה גם תמורת התנדבות בלבד כך שאזרחים שחשבון הבנק שלהם עוקל או כאלו המתקשים למצוא עבודה בשל מצבם יוכלו לגור כשאר הדיירים מבלי לנצל את חסכונותיהם/ללא צורך בחסכונות ומבלי שהשימוש בשירותים או המגורים יינתנו כנדבה.

לכל אזרח בגיר (מעל גיל 18 שאינו חייל בשירות סדיר) תהיה האפשרות לגור עד כ5 שנים ברצף ועד כ15 שנים בסך הכל כדייר במתחמי הפרויקט. בצורה זו, לצד ומבלי לאתגר את פתרונות המגורים הקיימים, תקוים גם אופציית מגורים שתעמוד לאזרחי ישראל כעתודת חיסכון המוכנה וזמינה לניצול, שתספק רווחה בסיסית קלה לשימור, צנועה מאוד, אך הוגנת, ראויה ונטולת צדקה אליה יוכל האזרח לפרוש כאשר יחוש בדוחק. 

*זמן השהייה באותם  מתחמי "מחייה קלה לנשיאה" מאורגן כך גם כדי לקיים הזדמנות לעודד את הבאים בשערי הפרויקט למצוא במגוון האנושי חברים/שותפים ליצירת קשרי שכנות מבחירה ולארגן איתם קבוצות רכישה של שטח ובניית בניין מגורים שיתאים לצרכיהם המשותפים כחלופה לקניית בית/דירה. הפרויקט יגדיל לעשות ויפעל לתיווך בין קבוצות רכישה שכאלו למושבים וערים פריפריאליות בכדי לאפשר לישובים שלרוב לא זוכים בעיניי הקהל את ההזדמנות להציע מגרשים למכירה ישירות לדיירים פוטנציאלים ובכך להתחרות על תושבים חדשים.

-לקיבוצניקים, במיוחד לאלו שפונו מבתיהם, הצטרפות להרמת הפרויקט יכולה להוביל לאבולוציה של הרעיון הקיבוצי בצורה של נכסים של הקיבוץ באזורים שונים בארץ לחיזוק החסינות הכלכלית הקהילתית שבנוסף לקיום כנתיב חירום ורווחה בעבור כלל תושבי הקיבוצים, הכרחית גם לשלוות הנפש שלי ושל שאר אחיכם ואחיותיכם אזרחי ישראל. 

*אני מודה שבעיני רוחי דמיינתי קיבוצים מתלבשים על רחוב ישן בתל אביב (לדוגמא) דרך הצטרפות לפרויקטים של "תמא 38" כשכל קיבוץ לוקח בניין או שניים, מוסיפים לבניינים עוד יחידות דיור ומעצבים ביחד את הרחוב והבניינים בסטייל גאודי מטורף וקבוצות של אזרחים מרחבי הארץ שבחרו דרך הפרויקט להמשיך לחיים של שכנות מבחירה יבקשו מהקיבוצים להיקלט כגרעין מאוחד לאחר תקופת בדיקה בשכירות בתשלום. זה מה שדמיינתי לי בשקט, עוד אז - לפני 4 שנים. זה מה שאני סוחבת, שזה יכל להיות העכשיו שלנו כעם שאני החמצתי כי לא נלחמתי על לפגוש את נדב. אז אני אלחם עכשיו עד שתקראו וכמו שאמרתי זה הולך להראות אובססיבי, מאוד לא מנומס, כנראה גם מביך (כשאעז לכך), אבל אני הולכת להגיע לרגע שבו כולכם תגידו לי פורמלית "לא תודה/לא מעוניינים" לפני שאני מניחה את הרעיון בצד שוב. אם יש סיכוי- אני לא אחמיץ אתכם יותר, לא שוב. (אבל שוב, אני ממש אשמח אם תקלו עליי ולא תתעלמו ממני כי זה כואב...אני ממשיכה…)

⤶עד כאן ציינתי את חלקו של הפרויקט בסיפוק הקלה זמינה ומיידית למצוקת יוקר המחיה לאזרח הפשוט בישראל, אך המנוע בבסיסו של הפרויקט מורכב ממכניזם המחולל ומייצר שגשוג בתמיכה עצמית, פרי מחקר אודות מקורות השגשוג האנושי מראשית ההתאגדות לקהילות ריבודיות המנצלת פירצות במערכת הכלכלית הקפיטליסטית שהיו בשימוש בידי קבוצות שונות בהיסטוריה. "מנגנון הפרויקט" הוא הכינוי למערכת כלכלית המחוללת שגשוג המבוססת על אותו המחקר שיתניע את פרויקט תמר כך שיקיים תחזוקה עצמית בתמיכה פנימית כשמטרתה היא להביא את הפרויקט לגמילה מוחלטת מתלות בגורמים חיצוניים כמו תרומות.

המנגנון מורכב משני אלמנטים- המערכת ההתנדבותית והמודל הכלכלי, והם גם הבסיס של הפרויקט וגם הערך המנטלי (המורכב מחוסן נפשי וידע פרקטי) שיונגש לכל אזרח שימצא את עצמו נזקק לשירותי הפרויקט (ובו הפוטנציאל ליצירת חוסן כלכלי).

המערכת ההתנדבותית היא המדיום שדרכו תבוצע התחזוקה השוטפת של הפרויקט והיא גם הנתיב המרכזי דרכו הבאים להיתמך בפרויקט ייתמכו בפרויקט בחזרה. המגורים והשימוש בשירותי הפרויקט מותנים בהתנדבות שפעילותה כוללת עבודות שיפוץ, בנייה, גינון, בישול, בניית תשתיות להפקת אנרגיה ירוקה והתקנת תשתיות לאגירה וטיהור מים- ידע! שהוא גם הבסיס להתקיימות עצמאית בעידן המודרני ברמה שתנקה את המשכיל בהן מהצורך לתמיכה חיצונית בדרגה הישרדותית, דבר שישרת את האזרח למסוגלות אישית גם לאחר שיעזוב את מתחמי פרויקט תמר. המערכת ההתנדבותית למעשה מעוצבת כך שאלו המגיעים להיתמך בפרויקט יקבלו את הידע הנדרש וירכשו את ניסיון באמתלת הצורך לתמוך בפרויקט בחזרה - כדי להביא לכך שלא יהיה מנוס לאזרח השוהה תחת פרויקט תמר מללמוד בכל גיל וללא תירוצים את המסוגלות והביטחון להפיק לעצמו את הבסיס לתנאי מחיה ראויים לראי העולם המודרני.

*כאן ראוי להזכיר שלדיירים הפוטנציאלים ליצירת קשרי שכנות מבחירה - אמורים להיות ההשכלה והניסיון בבניה ושיפוצים דרך מערך ההתנדבות של הפרויקט דבר שבהחלט יש בו כדי לצמצם את עלויות הבנייה.

בהשלמה למערכת ההתנדבותית יפעל המודל הכלכלי - הפרויקט יקדם ויכוון הקמת חברות-בת ועסקים מטעמו שייצרו בעבורו כל פריט ומוצר שהפרויקט יזדקק לו, כלומר, ריצוף, רהיטים, חומרי בניין, טקסטיל, טואלטיקה, מוצרי חשמל, מוצרי מזון וכל השאר במידה והדבר יהיה נחוץ לפרויקט, מהרגע בו הקמת העסק תתאפשר וקרוב ככל האפשר לשלב חומרי הגלם, וכמובן, הפרויקט יקנה את כל צרכיו מחברות ועסקי הבת שלו בלבד.

כאשר לא יזדקק הפרויקט לקניית צרכיו מן החוץ על שום שחברות הבת שלו ייצרו את כל צרכיו - יקיים הפרויקט מחזור פיננסי מעגלי סגור בו הוצאותיו יהיו גם הכנסותיו עד שפרויקט תמר יהיה חופשי מהצורך בתרומות. פרט לכך שהמנגנון הנ"ל יוודא שהכסף שנכנס לפרויקט יישאר בו וימשיך לממן ולשבח את איכות התנאים במתחמים, הפרויקט יהיה בסימן מפעל ליצירת מקומות עבודה על שום הצורך לייצר תעשיה מכל המוצרים הנדרשים לתפקודו. בהתאמה לטכניקה הפיננסית הנותנת העדפת קנייה לעסקי הפנים של הפרויקט- כל העסקים וחברות הבת של הפרויקט ייתנו עדיפות להעסקת דיירי הפרויקט, ייקחו על עצמם את הכשרת עובדיהם ויעסיקו עובדים גם ללא ניסיון או רקע מתאים אלא על בסיס מתאימות מנטלית וביצועית לאחר שיתחילו לעבוד במקום לתקופת ניסיון כחלק מכיוון העושר להשקעה בהשבחת ההון האנושי הנגיש לפרויקט. הקמת חברות הבת של הפרויקט תתקיים עם אלו שייראו מתאימים לתפקיד אך במכוון בניסיון לאתר את דיירי הפרויקט שאהבתם לזולת, לנחת, לטוב, למוסר ולארצם מפעמים בדמם לתפקידי הניהול והייסוד של אותן החברות, כך שאלו שיכנסו לפרויקט כתוצאה ממצוקה ייתכן להם שיצאו ממנה בעלי חברות עם מעגל לקוחות איתן.

-כך יממש הפרויקט הקמת מציאות ישראלית בה לא גילו של אדם, לא ניסיונו התעסוקתי, לא מצבו פיננסי, הרפואי או הנפשי יהוו פקטור השפעה ובוודאי שלא יגבילו אדם מלהשיג איכות חיים ראויה בכל שלב בחייו.

לחברות-הבת של הפרויקט לא תהיה תחרות שכן הפרויקט יהיה להן לקוח קבוע, הן לא יצטרכו להשקיע בפרסום שכן מוצריהן יסופקו במתחמי הפרויקט בכל מקרה ומוצריהם ייזכו ברלוונטיות כפויה שמקורה בדרישות ספציפיות קבועות כדי שתמיד יתאימו "ללקוחותיהם" מבחינת דרגת האיכות ונוחות השימוש מהדיירים במתחמים. אך היתרון הגדול ביותר, גם של הפרויקט וגם של חברות הבת הוא שבניגוד לשאר המלכ"רים והחברות שהרעה כלכלית גלובלית מאיימת על קיומן, בעבור פרויקט תמר- ככל שהמצב הכלכלי יחמיר יותר אנשים יזדקקו למפלט כמו זה שפרויקט תמר יספק ויבואו בשערי הפרויקט ⇐ ככל שיותר אנשים יבואו בשערי הפרויקט כך יגדל הביקוש של הפרויקט מחברות הבת שלו, כלומר, יגדל הרווח הפיננסי של חברות הבת שהן בתורן יזינו חזרה את הפרויקט. מאחר והפרויקט מעודד חיבור בין אנשים בין אם בהקמה של קהילות "שכנות מבחירה", עסקים שיהיו חברות בת בהשקעת הפרויקט ועסקים עצמאיים לחלוטין, המוצרים שחברות הבת של פרויקט תמר ייצרו כדי לספק את צרכי הפרויקט יוכלו לספק את העסקים והקהילות שיקומו באמתחתו, דבר שיבטיח את הגדלת מעגל הלקוחות של חברות-הבת לאורך הזמן, את מקור ההכנסה של הפרויקט במקביל להגדלת כושר ההעסקה של חברות הבת בהתאם לקצב גדילת הקהילות המשותפות וחברות הבת שייווצרו. כך תושרש גם מציאות בה קל ונגיש לקנות מתוצרת הארץ וההשקעה בקנייה מתוצרת זאת היא גם השקעה ברשת ביטחון כלכלית לאומית שתאבטח שגשוג פיננסי בסוף כל משבר ותשרת נחת לכל עתות מצוקה שיחרידו את האזרח הישראלי.

המודל שאני מקווה לכוון אליו כיום יקיים חברה בהנפקה ציבורית שפרויקט תמר בבעלותה ותחתיה (אני עדיין לא יודעת תחת איזו ישות משפטית אקים את הפרויקט, אתם מוזמנים לקרוא על הדילמה הזו בפרק "מנגנון הפרויקט ג'- גמילה עתידית מהצורך בתרומות)- שרק אזרחי ישראל יוכלו לקנות את מניותיה כשכל מנייה צמודה לתעודת לידה, כך שהפרויקט שיממש לאזרח הישראלי מקלט לעת צרה גם יחלק דיבידנדים לאזרחי ישראלי, דבר שיקדם את ההגעה לקראת מציאות בה חרדה כלכלית היא לא נחלת עמנו.

*הקטע הזה בכתב הקטן הוא תוספת לא חיונית שהוספתי כאן [כי כאן הנושא מתאים מבחינת הטקסט] מתוך יושרה אישית וכי אתם קיבוצניקים. מתחת למשפט הזה מופיעה "הנוסחה לייצור שגשוג למשק" שהיה לי קשה להעתיק אותה לאתר כיחידה כתובה בגלל שיש הרבה חצים...אבל אני אנסה לסדר גם גרסה שאינה תמונה...אני כותבת לאט, נשארתי מה27/12 ב23 בלילה עד השעה 20 בלילה של ה28/12 כדי לסיים לכתוב את הפרק הזה. חשוב לי שיהיה עותק גמור של הטקסט בידיכם לפני כניסת השנה החדשה, ומאוד חשוב לי שזה יהיה כתוב טוב, אבל אני מוגבלת פיזית ומנטלית לגוף אנושי...וזה בלי התקלות באתר. אתם תדעו הכל- אני לא אפסיק עד שתדעו, ואגב, אני עדיין רוצה להיפגש בדיוק כמו אז.

השוק ה"חופשי" כבר מכיל לא מעט מערכות שכאלו כחלק מהמערכת הכלכלית הקפיטליסטית (שוברי קנייה, לדוגמא, לרוב יציגו מגוון עסקים שבבסיסן עומד משק משותף על בסיס אותו המודל של הנוסחה למעלה. אני ללא ספק מקווה לייצר את אותו הדבר עם פרויקט תמר). אני מספרת על כך כדי להבהיר שלכניסתו של פרויקט תמר לשוק לא תהיה השפעה חריגה מהרגיל על הפרט, הרי, אם כניסתו של פרויקט הביאה לקושי כלכלי מה היה על האזרח לו כל גורם עסקי אחר היה נכנס לתחום?- למעשה, פרויקט תמר יהיה המערכת היחידה שאם פרנסתם החיונית של אזרחינו תיפגע כתוצאה מכניסתו של הפרויקט לנישת שוק כלשהי - אותו אזרח יוכל לבוא ולהיתמך לרפואה כלכלית במתחמי הפרויקט ואולי אף להקים עסק חדש בתמיכתו.
על שום שאינני רוצה להציג כנחשק רעיון שאני יודעת שיש לגביו חילוקי דעות, חשוב לי לומר מראש את הדבר הבא- "מנגנון הפרויקט", שהוא המנוע המיישם את הנוסחה לייצור שגשוג בתמיכה עצמית למשק, הוא פיתוח של שיטת המערכת הכלכלית הטבעית שעליה מבוסס הרעיון הסוציאליסטי- היא כלכלת השבט.
לכלכלת שבט ישנו בסיס כלכלי/חברתי שכל חברי השבט תורמים לתחזוקתו, לרוב (לפחות כך היה בעולם העתיק) מדובר במשקים חקלאיים שבבעלות השבט הדורשים התגייסות של מספר פעמים בשנה (זריעה/איסוף היבול וכו') וכל חברי השבט זוכים ליהנות מהתנובה ובכך להיות מוגנים מעוני מוחלט לדרגת ההון השבטי אותו ניתן לחלוק (כמו שיש היום בכפרים הדרוזים עם תעשיית שמן הזית). פרט לכך- כל משפחה בתוך השבט היא יחידה כלכלית אוטונומית נפרדת בפני עצמה. היבט נוסף של ההתנהלות הסוציו-אקונומית השבטית נוגעת בערבות הדדית והעדפה של שאר בני השבט על פני אנשים מבחוץ, בין אם בתעסוקה, קשרים מסחריים/קניה או עזרה בעת מצוקה. השבט הוא למעשה ההתפתחות הטבעית של המערכת המשפחתית ועל כן יציבותה (בהערת אגב אוסיף שהמערכת הכלכלית המשפחתית, היא כלכלת משק הבית, הוא המנגנון הכלכלי הטבעי שעליו מבוסס הרעיון הקומוניסטי). הפרויקט מעתיק את רעיון הקיום של בסיס כלכלי/חברתי בבעלות שבטית (כמו משק חקלאי משותף) ומפתח אותו להתאמה לדרגה לאומית על מהות יצירת "נכס לתחזוקה בעל תוצרת קבועה לתנובה משותפת [שעתיד להיות] בירושה [אזרחית]" כפלטפורמה לשיתוף הון המחסנת את חבריה מעוני מוחלט וללא הסתמכות על גזילה/לקיחה מהכנסות בעלי האמצעים בחברה לשם תמיכה בחלשים בה - כפי שעשתה המערכת המלאכותית הסוציאליסטית. *למעוניינים, על הנושא הזה הרחבתי בפרק "על הרעיון בבסיס הפרויקט".

לאותה המערכת הוספתי את פונקציית המגורים כ"מקלט כלכלי" של שכירות מוזלת וזמנית

1.מאחר וביטול הנטל הכלכלי שבהחזקת מגורים הוא הדבר לו זוכים בני משפחות אמידות שיש להוריהם נכס שמושכר להם בזול/יכולים לגור בנכס בחינם, כלומר, שפתרון מגורים זול מנגיש את רשת הביטחון הכלכלית של ילדי המעמד הגבוה לכלל החברה וללא ההשפלה של הנתמכות מההורים.

2.קיום פתרון מגורים מוזל וזמין לכלל החברה ייצר הפחתה הדרגתית ביוקר-המחיה (גם בשווקים שאינם שוק הדיור), שכן ביטול הנטל הכלכלי שבהחזקת מגורים יאפשר את הפחתת מחירי המוצרים והשירותים בשוק מבלי לסכן את נותן השירות במציאות בה הוא "לא גומר את החודש" ויאפשר גיוון של השוק החופשי בידי אלו שכעת מצבם הכלכלי לא מאפשר להם להיות שחקנים בו.

ולסיום, כמעטפת איזונים ובלמים ל"מגה שבט" הזה שפרויקט תמר מכוון להיות, הוא יתמוך בהקמת "שבטים כלכליים" נוספים דרך מסלול "קשרי שכנות מבחירה" שיתחרו בו, יישמרו את אש "טכניקת המנגנון הכלכלי לשגשוג הפרט כחלק מקהילה" לדור העתיד כמציאות חיה ובועטת שיוכלו לתפוס את מקומו של ה"מגה שבט" לו יושחת.
-זה פרויקט תמר! [אמנם בלי ההסבר על שילוב הטכניקה ליצירת מטרופולין מהפרק "בעבור התורמים הכבדים", אבל זה העיקר]. זהו!

מספר נספחים לקהילות קיבוצי העוטף-

• אני מחפשת אנשים לשלב ייסוד הפרויקט וזה יהיה כבוד גדול בעבורי אם יהיו מבני הקיבוצים שירצו לחלוק איתי את העמל הזה ותנובתו ואשמח לו תתקיים מציאות של נציגות מכל קיבוץ.

• אני מקווה להקים את החברה שתייצר אזורים מוגנים בזול כחברת בת של הפרויקט אם הרעיון יעבוד, ואני רוצה לשתף אתכם ברעיון כבר 4 שנים! אני אומנם הרבה פחות רהוטה בהשוואה לאדם שנדב כמעט פגש אז, אך לא פחות מבקשת את ההזדמנות הזאת.

• הקיבוץ היווה את אחד מהעוגנים הכלכליים והביטחוניים של ישראל בראשית דרכה והוא גם מהווה יחידת משק המכלכלת מספר אנשים במקביל כך שאני מאמינה שזה מחובתו של פרויקט כמו פרויקט תמר השואף לקיים רשת ביטחון כלכלית חברתית לוודא ביסוס כלכלי איתן לקיבוצי ישראל דרכו. על שום חשיבותם של הקיבוצים למערך הביטחוני סביב רצועת עזה, היה לי חשוב לנסות לעגן כלכלית את קיבוצי העוטף תחילה וזה היה נושא נוסף שלשמו קיוויתי להיפגש עוד אז לפני 4 שנים. הרעיון ליצירת מקלטים בזול היה במידה שווה תירוץ להתחלת התקשורת עם קיבוצי העוטף בו זמנית שהיה הכמיהה המרכזית לשמה ביקשתי הקשר מלכתחילה. הייתי שמחה לו כפי שהקיבוץ היה חלק מהותי אינטגרלי בהקמה וביסוס הכלכלה הישראלית בראשית ימיה כך יהיו בני הרעיון הקיבוצי לאלו שייסדו איתי את פרויקט תמר, הפרויקט שהולך להבטיח את עמידות כלכלת אזרחי ישראל בניתוק לתמיכת ממשלותיה ברווחתם.

• בלי קשר לאיך שצריך להסתיים הקטע עם עזה, בעקבות ה 7/10 מצאתי את עצמי מהרהרת בצורך פונקציונאלי אדריכלי מודרני שחיוני שהבית הפרטי יעוצב למלא ללא קשר לעוצמתנו הצבאית כמדינה. אני קוראת לקונספט - "הבית כיחידה קטלנית לא מזויינת" ("the house as a lethal non-weapon unite"), ואני משקיעה ברעיון הזה לא מעט מחשבה. אני אשמח לשותפים לפיתוח הרעיון במהלך הרמת הפרויקט (במהלך הקמת הפרויקט- מאחר וברור לי שקונספט כזה יהיה אפקטיבי רק אם הוא מתוכנן ונבנה בידי בעלי הבית באופן בלעדי).

-אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בחלונית "צור קשר" שבגלילה למטה לאחר הפרק הזה או בטלגרם באמצעות הקישור הזה https://t.me/ToKeren8. אני עונה לאט, בעיקר בגלל שלא תמיד אני במצב לתת את המענה שאלו שפונים אליי ראויים לו...אני מתוודה מראש על חרדה מהשיחה איתכם, אבל העתיד שאני משתוקקת לחלוק איתכם לעד יהיו חזקים יותר מכל חשש. פרט לכך, פרויקט תמר ממתין לשזירת שדרוגיכם בו שבלעדיהם לא יהיה הוא שלם.

דברים לסיום,

1. חשוב לי לכתוב שאני משוגעת. אצלי אני פועלת כדי שהכל זמני וכולם בסדר. אני החלפתי יומיים לפני ה7/10 את כל מי שיצא עם יותר משפשוף מאז כניסת אותה השבת בשיבוטים הזהים לעצמם וכולם חוזרים כשבטוח ואחרי שהאפיזודה מסתיימת כי השיבוטים הולכים להכיל את התודעות של כל המעורבים, הבוגדים והתומכים בזה, כחלק מהטכנולוגיה בסרט "אווטאר" מ2009 שסיימה את שלב הפיתוח ועברה לשלב הטיפוח כי לפעמים חלומות מתגשמים…ועד אז הכל צריך להיראות בדיוק כפי שהמעורבים רצו שזה יהיה שלא יגידו שתפסו אותם על דברים שהם לא עשו וכדי שכל מי שרצה הוכחות יקבל אותן בגרסה פיזית אותנטית. [אני יודעת שזה נשמע כמו ג'יבריש משוגע, זה לא, והשטניסטים מאחורי ה7/10 וכל מה שקרה מאז מבינים היטב מה זה אומר ובשבילם זה נכתב כאן בפירוש]. חוץ מזה אני משוגעת ומייחלת. לא פחות רוצה את כל החטופים בבית עכשיו, אבל כל מה שהם חווים שם - החיות שחטפו אותם כמו המעורבים האחרים יחוו על עצמם. החטופים, הנרצחים והחיילים שלנו הם בנופש עכשיו בפקודה. לא ילדותית, אומרים שכל אחד מתמודד בדרך שלו- אני רוצה להתמודד דרך תחזוקת חזון יום של צדק טהור. אתם לא צריכים להצטרף להזייה שלי, עד שזה מגיע למעורבים, הבוגדים והתומכים בטבח. אני מבטיחה להם שאם אפשר לוודא אותם בגוף של הקורבנות שלנו, שיחוו את כל מה שעבר על נרצחנו ועובר על חטופינו - זה מה שיהיה- אין מחילה לא כאן לא בעזה לא בעתיד לא מישראל, אין מקלט אין מסתור. וכל שינוי משהובטח יהיה שינוי לרעה בלבד. *לא פוליטיקה, לא שמאל או ימין, רק צדק - אין רשע מבחיל וטוב לו, אין תמים שנגזל מאוהביו מבלי שישלמו האשמים על כך את המחיר. ועד שיחזרו אני אפעל בשביל שישראל תהיה מקום ראוי בשבילם לחזור אליו. 

2. אני דיי בטוחה שאני מכירה אנשים מהעוטף שאני לא זוכרת. אני סובלת מבעיות זיכרון המתקשרות כבר בפעם השנייה בחיי למחלת הנשיקה…אז אני מתנצלת מראש…

3. נדב, נאמר לי שאתה לא חטוף ולא בין הנרצחים. אני אשמח אם תיצור איתי קשר אבל אני לא אכתוב לך את זה בווטסאפ, רק למקרה של חוסר הבנה- "אל תענה לי, אני מקווה שאתה ומשפחתך בסדר"- אומר "אם אתה חי תיתן סימן חיים כי אני על התקרה" ואם אתה לא במצב לענות זה בגלל שהקשבת לי ולא ענית...

• הפרויקט מיועד לתושבי ישראל בלבד והשימוש בפרויקט הוא לכל אדם בפני עצמו, משמע, מגבלת הזמן לשימוש בפרויקט הוא אישי. לא ייתכן לתושב לחיות בפרויקט על חשבון מסגרת הזמן של תושב אחר. לא ייתכן לתושב זר לחיות בפרויקט גם לא בשביל/ ביחד עם תושב.

• לכל דייר בפרויקט תהיה מכסת אורחים חודשית מוגבלת שחריגה ממנה תתאפשר רק עם בקשה מיוחדת מראש. הדבר יאכף בקפידה במטרה לסכל כל סיכוי לניצול המתחמים לצורך תעשיית הזנות.

• נכון לרגע זה לא תתאפשר הכנסה או שימוש בסמים (לבעלי מרשם) במתחם וגם לא עישון סיגריות. החלטה זו היא על שום שסמים וסיגריות מהווים התחייבות כלכלית גבוהה ומתמשכת, שוב, מטרת הפרויקט היא לקיים פלטפורמה לשיקום ושיפור רווחת האזרח ולא מגורים מוזלים בהם יוכל האזרח לממן אורח חיים מסוים. מוטב לאזרח שתשמר לו האופציה לגור במתחם כאשר מצבו יהיה כה גרוע עד שאלו לא יעניינו אותו כדי שיוכל להשקיע את כל כולו במאבק לשיקום חייו ולא במאבק על הזכות להשתמש במותרות קבועות שבהם יוכל לשוב ולהשתמש לאחר שישקם את חייו ויעזוב את הפרויקט. כמו כן ישנו סיכון השפעתי על שאר החוסים על שום הנגישות של אלו בסביבתם שאותו אני מעדיפה למנוע. לכן, ייתכן ותהיה מניעה מלהכניס מעשנים כבדים ובוודאות סילוק של דיירים שנתפסו מעשנים בתוך המתחם או משתמשים בסמים. אולי בעתיד יוקם סניף של הפרויקט שייתן לבעלי מרשם ומעשנים את האופציה לעשות כרצונם, בעבור תחילת הדרך זה לא יתאפשר.  

• סילוק ופסילה מכניסה:

  • התנהלות אלימה, נבזית או בריונית בידי דייר כלפי דייר אחר בפרויקט תהווה בסיס לסילוק מהמגורים ומאפשרות השימוש בפרויקט למשך 3 שנים אך אני דורשת לעצמי את הזכות לדבר עם כל אלו שיעמדו בפני סילוק בעבור הנסיבות הנ"ל 

  • בעבור מקרים חריגים ורק כאלו שנעשו ביחס ישיר להתנהגות אלימה כלפי הדיירים במתחמי הפרויקט או בהשחתת דבר הקשור למתחם או לפעילות הפרויקט בזדון ואף פעם לא בהקשר לפועלו של אדם בחייו הפרטיים, תהיה האפשרות לפסול את כניסתו של אדם לצמיתות. 

  • לא תהיה אפשרות שאדם יגור במתחם בלי לעבוד ובלי להתנדב לפחות 5 ימים בשבוע אלא אם כן מדובר בסטודנט או בזמן החלמה של יותר משבועיים אלא במקרים חריגים ביותר. התחמקות מהתנדבות בפרויקט לתקופת זמן של חודשיים וחצי או צבירת "חוב התנדבות" של כ50 שעות יהווה עילה לסילוק מהמתחם לחצי שנה או יותר. 

  • הפרויקט יבוסס על ערכי קבלת האחר וציונות. שיחות עומק על מצב או תקרית יתקבלו בברכה אך סיסמאות, הטפה או טענות ללא סימוכין, במיוחד לאחר שדייר הוזהר על כך- יהוו עילה לסילוק. (משמע, אם מישהו אומר "די לכיבוש"- אני מצפה שלאחר מכן יבוא תיאור "הכיבוש" הלא רצוי לטענתו עם פירוט הדברים הספציפיים שאינם לטעמו ביחד עם פירוט המצב שהלה חושב שיתקיים לאחר שאותו "כיבוש" יחדל, אם הדבר יעלה לכדי הטפה הדבר יהווה עילה לסילוק. אם משהו לחש "מוות לערבים/יהודים/חרדים/הומואים/נוצרים/..." בכל שפה שהיא- אני אדע ואני שוחטת אותך!!! עושה משלחת ראשונה למאדים קונקשיין ליבת כדור הארץ זה עף מהפרויקט!!). התנהלות או הטפה אנטי-ציונית כמו הטפה שיש בה לקרוע ברקמה האנושית ממנה מורכב עם ישראל או דחיית שיוכה של עדה מסוימת הרואה בעצמה חלק ממשפחת ישראל תהווה עילה לסילוק ל3 שנים בפעם הראשונה. הפגנות בתוך או סמוך למתחמים יהוו עילה לסילוק או פסילת כניסתו של אדם לצמיתות.   

• על כל דייר שיבחר לקבל את שירותי הפרויקט תהיה החובה לקבל את כל הדיירים על אף השוני שלהם ממנו- כשווים לו בכל, וזאת בלי קשר למוצאם, אמונתם, דתם, נטייתם המינית, גילם, מינם או השקפת עולמם- שווים לו בכל, בזכויות ובעמל. בפרויקט תודגש החשיבות להתגייס לצה"ל ותהיה הטפה לציונות, כלומר, למדינה יהודית שהיא מדינת כל אזרחיה. כמו כן, אין על הדיירים לדרוש בהתחשבות בדרכם משאר הדיירים (על הטבעונים אין לבקש משאר הדיירים שלא יבושל בשר, על הדתי אין לבקש משאר הדיירים שישמרו שבת או על צניעות (אם כי יהיה איסור על התערטלות בתוך המתחם), אם מי מהדיירים לא אוהב את הריח של הבישול האתיופי-חבל, עד כדי כך, שאם מישהו אלרגי לחתולים ולשכנו יש שלושה חתולים, אותו דייר אלרגי יוכל לבקש לעבור או יתבקש לעשות את מה שעושים אלו האלרגיים לאבקנים- שיתמודד. אך כאמור, אם יתברר שדייר פעל בצדייה כדי להטריד דייר אחר- הדבר יוכל להוות עילה לסילוק ממתחם.

*אולי זה קיצוני מידיי ואני אשקול שינויים במידה וכן, אך ישנה מטרה בכך. ההסתה הרבה במהלך השנים גרמה לקרע בעם, אני מקווה שהחיים המשותפים כקהילה מתחשבת ותומכת וההכרח להתחייב לשלומו של האחר יצליחו לאחות את הקרע הזה. 

• במידה והוחלט על סילוק אדם מהפרויקט או כל החלטה ניהולית אחרת- כל דייר במתחם יוכל לקיים עצומה לחתימת שכניו לדיירות בפרויקט לקבלת מצבו כמקרה חריג כדי להטות כל החלטה ניהולית לא מהותית של הפרויקט כולל החלטות הסילוק שתתקבל רק עם טענת חפות או שלא תהיה הישנות של המקרה עם קבלת התנאים להישארות. הפרויקט אינו מקום להכלת פרובוקציות- מטרתו היא לאפשר לאזרח השתקמות כלכלית. ניצול המעמד כדייר בפרויקט למהומות לאחר שסולק או היה מועמד לסילוק יכול להביא למצב בו אזרח יורחק לצמיתות מהאפשרות לשימוש בשירותי הפרויקט.  

  • כל החלטה ניהולית לא מהותית- אין בה כדי לשנות מההחלטות הנוגעות לסמים ועישון. החלטה זו אמורה להיות נעולה לפחות ל8 השנים הראשונות לפעילות הפרויקט (אם תקום יוזמת תרומה ומימון בעבור הקמת סניף של הפרויקט שבו העישון והשימוש בסמים לבעלי מרשם מותר, לא אתנגד להקמת המתחם מוקדם יותר, אך אבקש לשים סייגים בשביל שהמתחם יוכל להיכנס תחת הקטגוריה של הפרויקט- אנשים, זה בפוטנציאל הקמה של בית זונות תרתי משמע).

לפחות בעבור התורמים הטרומיים, אלו שתרומתם הפיננסית תהווה את יציקת היסודות שעליהם יוקם הפרויקט. בעבורכם ישנם מספר נושאים שחיוני לי להצהיר אודותיהם כבר עתה- 

ראשית, אני אסרב לכל תרומה פיננסית שתעדר ממנה התרומה האישית האינדיבידואלית הפיזית, כלומר, אני אבקש את דעתם האישית, ניסיון חייהם והבנתם של התורמים ואצפה מהם לשתף אותי בכל השגותיהם על פועלי. הפרויקט הזה מבקש ויש לו הפוטנציאל לפתור את בעיית העוני, נכון לרגע זה, ספציפית בישראל, אך אני יכולה לספר שכבר חלמתי ותכננתי התאמה של הפרויקט גם למדינות אחרות.

לו יצלח הפרויקט במלואו ויצליח למגר את העוני אחת ולתמיד, הרי שייסדנו את הפתרון למרה מבין הרעות העלולות לפקוד אדם בחייו ובכך, כוננו את תקוות האנושות לדורותיה ואולי אף פתחנו צוהר לתור הזהב בימינו.

אי לכך ובהתאם לזאת, אני מעדיפה למנוע את הניסיון מקיום מנוכר שיסכנו בלהיות עקר מאחר ועל אף שהמאמץ היה ממומן- הראש שעמל לא היה דיי מיומן. הזמן לקיים תוכנית שכזו הוא תמיד מוקדם ככל האפשר! רק כך יהיה ניתן לעצור את השוד שסבל העוני ממשיך לרושש מאיתנו, בזיזת השלווה והחדווה של עמנו בית ישראל. אני מקווה לשכנע אתכם שהמטרה הזאת ראויה בעבורכם כדי שתשקיעו לא רק כסף כי אם את ליבכם ונשמתכם, כי שוויה של ההצלחה הזאת היא השלום הנכסף, אם ובוראת כל נחת. אני חושבת שאנו יכולים להיות בפתחה של תקופה מרגשת! ולכן אני דורשת מאלו שהצלחתי לעורר את תשוקתם להווה שהפרויקט יקים- עיזרו לי לגדול לדרגת מטרתי ואל תתנו לי להיות נבערת. 

בתור חוקרת תרבויות שטרם עזיבתה את הלימודים לשם השלמת הפרויקט הנ"ל התמקדה גם בתופעת צורות פולחן כאמצעי ליצירת שליטה בעולם הקדום, התעמקה בנושא כתות ו"שליטה מנטלית" בתקופת לימודי המשפטים שקדמה להשכלתי בארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום והשקיעה את השנים מאז השהתה את הלימודים במעקב אחר עולם הזנות, "דיירות רחוב" וארגוני סחר בבני אדם- תקופות מעבר, נקודות משבר, הכרח לשינויים דרסטיים בסגנון החיים בצורה פתאומית, טראומות עבר, לחץ, רצון בהגנה, חסך משפחתי וסביבה המעודדת קרבה או תמיכה מגורו/קבוצות מיסטיות הם מהמניעים הראשיים הגורמים לאדם להסתנוור מאנשי סרק ושרלטנים למיניהם ולהצטרף לכתות. חשוב לי להצהיר שאני מודעת ומוכנה לכך- פרויקט כמו פרויקט תמר - בידיים לא מיומנות - יכול בקלות להפוך לכר נוח לניצול בידי ארגוני סחר בבני אדם וראשי כתות שמחפשים לעצמם קורבנות בדיוק מהמצבים הנפשיים/פיזיים האלו ומתוך נקודות המשבר שבשבילן ובעבורן אני מקימה את הפרויקט מלכתחילה וזאת מבלי לדבר על כך שהאפשרויות לנצל את המנגנון לו יושחט או יוסב למטרה פוליטית הן בלתי מוגבלות. לו יפעל הפרויקט ללא פיקוח צמוד ומנוסה בסימנים של אלו שינסו לנצלו- 

הדלתות הללו לגן עדן יכולות באותה המידה להיות לדלתות לגיהנום.

על כן אני, עד יום מותי! לא אוותר על אחיזתי במעמד המייסדת- לעולם לא אפקיר את ניהול הפרויקט לידי אחר, זר או מוכר בלעדיי ואסכנו מול הגורמים שאני יודעת שינסו לנצלו. אני בעלת ההכשרה, הרצון, ההבנה והרמה המוסרית לוודא שפרויקט תמר יהיה לעד מפלט מכל אדם, ארגון או מערכת שתחפש לה לנצל את האחר, פיזית או נפשית- ועד שיגיע יום מותי אסדר ואארגן את מנגנון הפרויקט כך שאיש לא יוכל לנצלו לעולם, אך עד אז, אוודא לי את המעמד לוודא לכל ביטחון. מי שחש חשש והוזה בקושי מלכוד- הרפו מהאומץ להירתע מדבריי על סכנות שכאלו- לאדם הפרטי בימינו יש יותר כוח השפעה ויכולת לקבוע את הוויית חייו מבכל תקופה אחרת ועם זאת מעז הדור להיות תבוסתן. פרויקט תמר נולד לפעם הראשונה בה העזתי לשאול את עצמי "מה אפשר לעשות?" ולא במשיכת כתפיים- כי עם בהחלטה לפתור. אין זה תמים לפעול למען הקמה של מערכת כזאת בתקופתנו! כולנו ראויים להזדמנות להשתקם בנחת ולסיכוי לא להיות חסרי אונים גם אם נהפוך חסרי כל. הצהרתי והצגתי נתיב, ועתה תדעו - קבלת מציאות של עוני היא בחירה. עולם או לפחות חיים במדינה בה לכל איש הגון יש גג, מזון ותעסוקה התואמת את תקוותיו איננה חלום אוטופי- כי אם מציאות מתבקשת. יודעים אתם את השאלה "לאיזו תקופה הכי הייתם רוצים להיוולד?"- בתור חוקרת תרבויות אני קוראת לכם בואו נחבור ונתאגד ונענה להיסטוריה ולתרבויות העבר כולן- עכשיו! שבימינו בבחירה תכננו והרמנו גאווה וקנאה, אור לדורות הבאים.

מהו ההפסד שבסיכון לעומת הרווח שבסיכוי? בעבורי אין אפשרות להפסד אלא בהימנעות מלדרוש לי את עתיד ילדיי - עולם בו "שלא תדעו עוד צער" אינו תפילה- כי אם הוויה מתמשכת.

מתוך ההבנה כי לא יהיה לפרויקט ניהול בלעדיי, אבקשכם לעזור לי להשיג את הידע שבבורות אפספס מלהשיג לעצמי, לחלוק עימי בתובנות חייכם על פועלי ולראות בעצמכם ובי שותפים למטרת מיגור העוני בכל אמצעי ולא רק דרך פרויקט תמר. וכפי שאמר אלכסנדר מוקדון "זיכרו כי בהתנהגותו של כל אחד תלוי גורל כולם" ו"אין דבר בלתי אפשרי לזה שינסה".

דבר שני, לפרויקט תמר יש פוטנציאל נסתר וכדי לוודא שאין מבינים המובילים על האחר- אבאר- לתוכנית של מתחמי הפרויקט בצורתם המוגמרת עתיד להיות בסיס ועוצמה הדומים לאלו שהביאו ליצירת מוקדי כוח (מטרופולין) בעבר, משמע, עם תכנון נכון יהיה ניתן לשחזר את אפקט ההתקהלות, אולי עד לכדי יצירת מטרופולינים חדשים באופן מלאכותי לא משנה היכן ימוקמו.

אני סומכת את הצהרתי זו על הדמיון בין האפקט האנושי שכל מתחם יכול לקיים לתנאים האנושיים/כלכליים שנוצרו סביב הקסטרום, מחנות החיל הרומי בשטחי פרובינציות ה"פרא" (טריטוריות בהם הציוויליזציה המקומית טרם התפתחה לבניית ערים לראי האימפרייה הרומית), שנבנו במהלך מסעות הרחבת גבולות האימפריה. לאלו שהנושא זר להם, רובם הגדול של הערים האירופאיות שאנו מכירים היום התפתחו מהקסטרום (Roman Legionary Fortresses & the Cities of Modern Europe). בהבנה המודרנית, הגורמים הכלכליים שהובילו לשגשוג הנרחב סביב אותם מחנות רומים היו השילוב של קהל בעל הון (החיילים והקצינים הרומים) שמקום מגוריו מוצב קבע בנקודה ספציפית ולכן אין לקהל ברירה אלא להוציא את כספו בצמוד למקום הצבתו, אזור בו נוח ובטוח לסחור בשביל הכלל ונגישות לאזור בו אותו הקהל מוצב, דבר שמושך אנשים מהמרחב להשתכן בקירוב לאותו מוצב כדי לענות על הביקוש של אותו הקהל (Ancient Rome - Cult of the emperors | Britannica).

עכשיו למקור ההשוואה, על אף שמתחמי פרויקט תמר נראים כמוקד למשיכת אנשים בעלי פוטנציאל כלכלי נמוך, השכירות הנמוכה והמרחב שיאפשר את ההוזלה המשמעותית בהוצאות- יהפוך כל משכורת רגילה בשוק להכנסה נאה ומספקת. בין אם בידי הדיירים עצמם או ע"י גורמים מבחוץ, יהיו כאלו שיבקשו טבעית לנצל את הביקוש לסגנון חיים פחות סגפני בקרב דיירי הפרויקט. טיפוח נגישות גבוהה למתחמים ביחד עם פיתוח ועידוד של אותם גורמים שיבקשו לענות על אותו הביקוש באמצעות עיצוב נכון של פלטפורמת המתחם וכלל השטחים בקרבתו מראש יכול לשחזר את אפקט ההתיישבות שיצר הקסטרום באירופה. במידה ויעשה כיאות, מתחמי הפרויקט יקיימו בית גידול לרווחה פיננסית שאם יאופשר לו להיקלט בסביבת אותם המתחמים, יצמיח עושר פנימי אותנטי שיעודד בתורו הגירה של עושר חיצוני בצורה טבעית.

על היתרונות של מתחמי תמר על המחנה הרומי אוסיף- אם בתשלום או כחלק מתוכנית ההתנדבות תהיה דחיפה להשקעה בסביבה בה ימוקם הפרויקט (לדוגמא, פיתוח פארקים שיכולים לכלול גם נחלים מלאכותיים שיעבדו עם התשתיות לאגירת מים וכו') ושיש תכנון לעודד דרך הפרויקט, בעבור אלו שיתנדבו במרץ בתחום הבנייה, מלגות לקורסים ספציפיים הקשורים בשימור מבנים, בניה בעולם העתיק, סגנונות אדריכלות מרחבי העולם ואף שילוב של קורסים רבים המהווים את החלק הארי להכשרתם של ארכיטקטים, מהנדסים, מנהלי בניה וכו', גם כי חברה לחידוש מבנים היא אחת מאותם חברות-בת שאני רוצה להפעיל מטעם הפרויקט ואיני רוצה שיעבדו בה בורים הפועלים בצייתנות אחר הוראות מגבוהה, וגם כדי לעורר את השאיפה של הדיירים לעתיד בו הם יבקשו לעצמם יופי אמיתי בעבור פירות עמלם ותחת ידיהם היוצרות כאשר יתפנו לעצב את ביתם לעתיד.

(*הערת מחבר על סגנון הבאוהאוס - הדור שלי כמו כל דור שגדל אחרי השטות הזו גדל לעולם מכוער! סגנון אדריכלי הדוגל בפשטות ופונקציונליות? פשוט ופונקציונלי הם בקושי הקריטריונים לבחירת בני זוג ובניינים לרוב נבנים כדי להחזיק הרבה יותר זמן מפרטנר. אם הגרמנים רוצים משהו פשוט ופונקציונאלי אני ממליצה להם להתחיל ברפורמה של מערכת הכתיבה שלהם! בנייה פשוטה ופונקציונלית בונה ציפייה לאנושות פשוטה ופונקציונלית והיא תירוץ לבניה עצלה ומכוערת! המחלה התפיסתית הזאת חייבת לעבור מסע השמדה ושמירת המבנים שנבנו כך צריכה להתקיים מאותן סיבות שמשמרים מחנות ריכוז, כדי להראות לדורות העתיד את האסון והרוע שמקורם באדישות וחוסר תשומת לב, את התהום בסוף הדרך של הליכה עיוורת אחרי דיסציפלינות אקדמאיות קרות, המובילות הרחק מעושר האושר אל המרחבים נטולי דימיון והאהבה למין האנושי. אם לא ייכחד עתה- לא ידעו עוד את מלאכת החן. המלך הבאוהאוסי עירום! יאללה הלאה!)

*במרכז- Haarlemmerdijk 140, אמסטרדם (Haarlemmerdijk 140, Amsterdam). משמאל בניין המשרדים Szabad György בבודפשט, הונגריה (כיכר קושוט - Országgyűlés) ומימין המבנה שהיה ידוע בתור "המבנה המכוער ביותר בניימיכן" Molenstraat 48-52, ניימיכן, הולנד (The Sting store Nijmegen). פרויקטים מסוג זה הם הציפייה שלי מחברת הבת של פרויקט תמר שתעסוק בחידוש מבנים והתקווה שלי בעבור אלו שיצאו מהמגורים בפרויקט תמר שלא יבקשו לעצמם מגורי קבע במבנה מכוער.

כאשר אנו מודעים לאפשרות שפארקים מגרים ויזואלית עתידים לקום בסביבת המתחמים במסגרת הפעילות ההתנדבותית בידי ובעבור הדיירים, ונוסיף לכך את המאפיינים הצפויים להתממש כחלק מההתפתחות הטבעית של הפעילות העסקית הנלווית בהקשר למתחמי פרויקט תמר כגון- 

• שאזור מתחם הפרויקט יכול שיספק שירותים זולים גם לאנשים מחוץ למתחם 

• שהתחבורה שתבוא לידי קיום בידי הדיירים החוסים תיפתח בהמשך לכלל האוכלוסייה ותהפוך את המקום לנגיש

• שדיירי המתחם בעצמם יפתחו עסקים שיוכלו להרשות לעצמם לתת שירות בזול כדי לפרסם את יכולותיהם  

• הכדאיות לחנויות ועסקים להתקיים בסמוך למתחמי הפרויקט ברור שכן המתחם תמיד יספק עובדים ולקוחות פוטנציאלים חדשים 

• וכמובן, אחרי שהשקיעו רבות בפיתוח האזור, יהיו דיירים מן הפרויקט שיעדיפו, אם יוכלו להרשות זאת לעצמם, שלא באמת לעזוב ולהישאר בסמוך למתחם כדי להמשיך ולפתח את האזור סביב הפרויקט בעבורם ובעבור הדיירים הבאים  

קל לראות כיצד סביבתו של כל אזור בו ייבנו מתחמי הפרויקט, גם אם המתחמים ייבנו באזור בין עירוני או באזור עירוני שמיקומו במקור לא עורר עניין השקעתי רב, יוכל להפוך תוך מספר שנים לאזור מגורים נחשק במיוחד. מאחר וטבעית כל המאפיינים שצויינו עתידים להתקיים בצורה זו או אחרת כתופעת לוואי שהיא חלק מסגנון החיים התרבותי שיצמח סביב ובתוך המתחמים של פרויקט תמר, במידה והקרקע סביב מתחמי הפרויקט תופשר לבניה יהיה לכך ביקוש רב. אם תכנון השטח סביב המתחם יינתן תחילה בידיי הדיירים שירצו לגור באזור ולא בידי מתכנן עירוני זר שיבוא להגיד לדיירים איך השטחים יחולקו במקום לייעץ להם על התוואי ולו יוכלו הקבלנים ובעלי ההון שיקנו את השטחים סביב המתחמים להתאפק מלבנות איזה פרויקט בניה מאסיבי כדי "לענות על הביקוש באזור", אולי הביקוש לגור באזור יישאר גם 10 שנים לאחר שהפרויקט יצא לדרך, ולא רק בגלל שהמגורים האלו סמוכים למתחמי הפרויקט, אלא בזכות היות התרבות, סגנון החיים ואיכות החיים שיצמחו בסביבתו של מתחם הפרויקט שיהיו למושא תאווה שאנשים ירצו בו לעצמם כמקום מגוריהם. כפי שכבר נאמר, המבנים הראשונים של פרויקט תמר לא יקומו על אדמה שתשתייך לפרויקט. המבנים של פרויקט תמר, על אף היותם בגודל שיתפרש על גבי יותר מ7 דונם, יבנו בצורה שתקל עליהם להיות ניידים, כך שלפחות מקום מושבם הראשון יהיה ארעי. כך שרמ"י, עיריות או בעלי אדמות פרטיים יוכלו לתת את אפשרות ההקמה של הפרויקט בשטח לארבעים או חמישים שנה ואז, לאחר שהאזור מטופח ומוקף בפארקים ובתשתיות שנבנו בזכות הפרויקט ובאלו שבחרו להקים את ביתם בסביבת הפרויקט, אלו שנתנו את האדמה יקבלו אותה בחזרה כדי להקים בה כל מה שיבחרו.

*מימין הסבר מויקיפדיה על צורתו של המחנה הרומי, משמאל שרטוטי הקסטרום בבסיס הערים בון, לינקולן, צ'סטר, שטרסבורג ויורק (רציתי לשים גם את וינה…אבל אין לי כוח). 

דוגרי, לא תכננתי לשים את המאמר הזה...תכננתי להציע אותו לפרסום איפשהו...אבל עם כל החבלות באתר הגעתי למסקנה שעדיף לי שאפרסם את זה ובמקרה וארגיש שאינני מוכנה להוציא את זה לאור- אמחק. בינתיים זה כאן. 

מאחר ואני מודעת לכך שהנושא מהווה סלע מחלוקת בעבור רבים, אתחיל בלעצבן בצדייה את אלו שבטוחים בדעותיהם בנושא הזה, ולו רק כדי שכל הדעות החלוקות ימצאו עמק הסכמה זמני בחוסר ההסכמה איתי. ואלו הן אמיתות על המערכות הכלכליות הללו:

 -"סוציאליזם וקומוניזם הן המערכות הכלכליות הבטוחות והיציבות ביותר" 

-"עם זאת, בכלכלה גלובלית, סוציאליזם וקומוניזם לא יוכלו לשרוד ללא קפיטליזם" 

-"זאת מאחר שהמערכות הכלכליות הללו אינן אמיתיות" 

כשמסתכלים על המערכות הללו מנקודת מבט אנתרופולוגית/היסטורית, נקייה מאג'נדות, אלו הן השיטות להתנהלות פיננסית שהמערכות הכלכליות הללו מצטמצמות אליהם:

קומוניזם מחקה את השיטה הכלכלית של ניהול משק בית משפחתי פשוט (household economy). כמו משפחה שמנהלת חווה. הילדים וההורים עובדים כולם ביחד בתחזוקת המשק, ההשתכרות המאוחדת של המשפחה מנוהלת בידי ההורים שדואגים לרווחת כל בני המשפחה לרמת כושרה הכלכלי ובכך מונעת "עוני" מהחברים בה. כמובן שהמערכת הכלכלית הזו אינה מיועדת לגוף חברתי בסדר גודל של מדינה, אבל התא המשפחתי הוא המערכת הכלכלית העתיקה והיציבה ביותר. מערכת טבעית, כזו שאדם נמשך אליה וחש בה יציבות באופן אינסטינקטיבי.

סוציאליזם מחקה את השיטה של כלכלת שבט, ישנו בסיס כלכלי/חברתי שכל חברי השבט תורמים לתחזוקתו, לרוב (לפחות כך היה בעולם העתיק) מדובר במשקים חקלאיים שבבעלות השבט הדורשים התגייסות של מספר פעמים בשנה (זריעה/איסוף היבול וכו') וכל חברי השבט זוכים ליהנות מהתנובה ובכך להיות מוגנים מעוני מוחלט לדרגת ההון השבטי אותו ניתן לחלוק (כמו שיש היום בכפרים הדרוזים ותעשיית שמן הזית). פרט לכך- כל משפחה בתוך השבט היא יחידה כלכלית אוטונומית נפרדת בפני עצמה. היבט נוסף של ההתנהלות הסוציו-אקונומית השבטית נוגעת בערבות הדדית והעדפה של שאר בני השבט על פני אנשים מבחוץ, בין אם בתעסוקה, קשרים מסחריים/קניה או עזרה בעת מצוקה. השבט הוא למעשה ההתפתחות הטבעית של המערכת המשפחתית ועל כן יציבותה.

*במאמר מוסגר אוסיף כי בהבנת בסיסן הטבעי של שתי המערכות הכלכליות הללו טמונה גם ההבנה לכישלון של המערכות "המלאכותיות" שניסו לחקות אותן - "הרעיון הסוציאליסטי/קומוניסטי", הוא כלכלת שבט/כלכלת בית, לא אמור להתקיים כלכלית בצורה טפילית. כלומר, מקור העושר המתחלק בין כל חברי המערכת הסוציאליסטית/קומוניסטית חייב לצמוח מבסיסו  מראש מתוך המערכת ולהיות מתוחזק על ידי כלל החברים בה. משמע, אם הסוציאליזם/קומוניזם לא מחפש לו "אמידים" ש"יחלקו" עימו עושר שעליו המערכת תתבסס כלכלית אלא מצפה לכינון העושר רק דרך בנייתו המשותפת באמצעות עמל כלל חברי החברה המעוניינת במערכת הכלכלית הזו- הרי שנפתרה ה"בעייה הסוציאליסטית/קומוניסטית" מיסודה.    

וקפיטליזם זו כלכלה של עיר - מטרת קיומה של המערכת הכלכלית הזו היא איזון פלטפורמה שתשמר את הפרודוקטיביות והאוטונומיות של שתי המערכות הכלכליות האחרות בשטח המוגבל לשליטתה. אולם כאן עליי לציין גם את ההבדלים שהופכים את יציבותה של המערכת ה"קפיטליסטית" לקלה לערעור, במיוחד בהשוואה למערכות של כלכלת שבט וכלכלת בית (סוציאליזם וקומוניזם): 

1. שלא כמו האחרות, המערכת הכלכלית הקפיטליסטית (כלכלת עיר) ניתנת לפריצה, כלומר, קל לגוף פרטי להבטיח לעצמו שליטה על כל ההון המסתובב במערכת ושלטון בלתי מעורער [נצחי מבחינה חוקית] בידי אדם/קבוצה הרוצה להשתלט עליה, באמצעות אסטרטגיה פשוטה דרך השגת שני מצבי קיום:

-הראשונה, היא קבלת החזקה בתפקיד ה"שולט" (ראש עיר/מלך/ממשל) במערכת הכלכלית, כלומר, בעמדה המאפשרת קביעה ושינוי של חוקים, נהלים, מינויים ומשרות.

-והשנייה, היא התקיימות כחלק מהמערכת ה"קפיטליסטית" (כלכלת עיר) כקבוצה ("שבט") שמחזיקה בשליטה על השירותים ששאר העסקים (שאר המערכות הכלכליות המתקיימות עם ה"שבט" באותו שטח מוניציפלי) זקוקים להם כדי להתקיים (בעלות על קרקעות, מונופול על חומרי גלם, הובלת סחורות, הלוואות בנקאיות, מדיה/פרסום וכו').

2. המערכות כלכלת בית (קומוניזם) וכלכלת השבט (סוציאליזם) מבוססות על הקשר המשפחתי/אישי שהוא הדרך הטבעית להגיע להיות חלק מברית אחדות - להיוולד אליו. אחרי הכל, אנו נוטים לרצות להבטיח את רווחתם של האנשים הקרובים אלינו ביותר. על כן מובטח שניהול הרווחה של הפלטפורמות הפיננסיות בכלכלת בית או בכלכלת השבט יהיה בידיים שיעמלו במסירות ובאופן אישי על רווחת שאר הפרטים במערכות הכלכליות הללו ואם ייכשלו, יש סיכוי סביר שהפרטים האחרים במערכת יקומו במהרה כדי להחליפם. עם זאת, אם המצב המשפחתי מזיק לאחד/חלק מחברי המשפחה, כל בן משפחה יכול תמיד לעזוב על דעת עצמו, להיפרד מהמערכת הכלכלית-חברתית שאליה נולד ולהצטרף למערכת קיימת אחרת או להקים יחידה "חברתית-כלכלית" (משפחה/שבט) משלו, רק עם פחות תמיכה. לעומתם, השיטה הכלכלית של כלכלת עיר (ה"קפיטליסטית") ריקה ביסודה מקשר אישי שכזה. בכלכלת עיר, מנהל הרווחה של הפלטפורמה הפיננסית הוא גורם חיצוני ל"מעגל האכפתיות" של חברי המערכת הכלכלית, כלומר, הסיבה היחידה לדאגה לשלומו של הפרט במערכת הכלכלית הזו היא ברמת הרווח הפיננסי שניתן להפיק מאותו פרט או תלוי ברמת הרחמים/האנושיות של ראש העיר/ה"שולט" במערכת, וזאת, בזמן שהמערכת הזו היא בעלת טווח השפעה רחב בהרבה מהאחרות ומהווה את עצם ערוץ התקשורת הפיננסי הבלעדי דרכו אמורות היחידות הכלכליות בשטחה לתקשר ולהתקשר כדי לקיים רווחה (/לחיות/להתקיים/יעני הצלחה בהרמת בסיס הישרדותי בדרגה פרימיטיבית). מאחר שאנו נולדנו לעולם בו זו המציאות הקיימת בדרגה גלובלית, נסתרת מאיתנו במעט הסכנה הטמונה במצב שתיארתי, אז בתקווה שאין עין שהסבלנות זרה לה הבוחנת את מילותיי, אנמק-  בעולם העתיק, אם אדם, משפחה או שבט רוצים, תמיד הייתה האפשרות לעזוב את העיר ולנתק את הקשרים הפיננסיים עם מלך (במקור מלך הוא בונה חומת העיר)/ראש עיר מושחת/ה"שולט" במערכת ה"קפיטליסטית", כלומר, לא היה הכרח לשנות את כלל הממשל כדי לשנות מצב חיים גרוע שנבע משחיתות. נכון, לעזוב או לנתק את הקשרים הפיננסיים מהמקום בו היית קודם הינו מעשה מסוכן ולא נוח ללא סיבה מוצדקת, ובכל זאת, זהו מעשה פשוט וזמין שכל אחד יכול לעשותו באופן אינדיבידואלי בקלות. עם זאת, המערכת הקפיטליסטית המודרנית החולשת על ארץ שלמה מאפשרת רק אופציית הצלה אחת - ניקוי השחיתות באמצעות מנגנוני ה"איזונים והבלמים" של כלל המערכת המשפטית-ממשלתית וזאת בזמן שהמערכת הקפיטליסטית עצמה, בעצמה, קלה מאוד לפריצה מבסיסה ולכן רוב הסיכויים שבכל מצב היא כבר פרוצה במשך דורות, מה שהופך את המערכת הזו למלכודת לכל מי שאינו בעל הידע או הכוח להפעיל את המנגנון של המערכת לטובתו דבר שאף נעשה כמעט בלתי אפשרי כשמבינים שאותם מנגנוני "איזונים ובלמים" כמו גם המערכת המשפטית-ממשלתית שאיתם יש לנקות לפי חוק את המערכת במקרה של שחיתות הם אותן המערכות הנתונות להתמרה בידי אלו שהשחיתו ופרצו את המערכת מלכתחילה ושהשטח המוניציפלי המוגבל לשליטת ה"עיר המודרנית" (היא המערכת הקפיטליסטית) הוא העולם כולו על שום שנולדנו לקיום במערכת של כלכלה גלובלית, משמע, ייתכן שיש צורך לנקות שחיתות בדרגה עולמית במקרה והמערכת הכלכלית נפרצה. (*אגב, על בסיס הרעיון של הגעה/עזיבה כאקט הצטרפות או עזיבה של מערכת כלכלית בניתי את מנגנון זכאות הכניסה לפרויקט תמר ע"י הגעה פיזית ^_^) 

-מה שאנו רואים היום כנפוטיזם הוא גם נוהג של העדפה האופייני למערכות שבטיות, וחלק מהאופן שבו הכלכלה השבטית פועלת בצורה טבעית כדי להבטיח את עושרה. מערכות כאלו, שפרצו פעמיים את המערכת הכלכלית ה"קפיטליסטית", רק על ידי תרגול דרכים כלכליות "סוציאליסטיות"/שבטיות בסיסיות, כבר פועלות שנים בארץ ובעולם (הסימנים שנראה במערכת כלכלית שנפרצה יפורטו בהמשך), ושאר החברה האנושית המעורבת בכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית עומדת מולן כאינדיבידואלים במחשבה שפירושו היחיד של הרעיון הסוציאליסטי והקומוניסטי הינו קידום שלטון דורסני עלוקתי היונק את הון אנשיו, ובכך - נמנעה אפילו המחשבה ליצירתו של כוח כלכלי דומה שיקום ויאתגר את המערכות הקיימות. 

מטרת מערכות השררה/סמכות והסימנים למערכת כלכלית פרוצה

מערכות סמכות/משטר פנימי מתקיימות בכל מערכת חברתית ואלו נועדו כדי לוודא החלה של פעולת תגמול לאלו הפוגעים באחר בשביל לשמר הבטחה שגם החלשים מוגנים מפני אלו המעדיפים את טובתם האישית על פני המוסר, שכן עקרון הצדק חיוני ליציבותה ועמידותה של כל חברה. כאשר השלטון/מערכת הסמכות נכשלת במתן וביסוס הצדק, בין עם בעקבות חולשתה של המערכת או על שום מעורבותה בפגיעה בצדק, אנו נראה את החברה כופה את הצדק על אלו שלא הצליחו להגן עליו ואת הייסוד של המערכת החדשה שתנסה להימנע מהטעויות של המערכת הקודמת ושכמוה מטרתה תהיה לתבוע הגינות והבטחת מענה לחוטאים בה. יוצא מכך שנוסחת ביסוס הצדק היא כדלקמן:  כוח המקיים תגמול על מעשה (בין אם מדובר בחברה, גוף מטעמה או בשלטון בעל האשליה שלציבור אין את היכולת להוריד אותו) + מטרה לשמירת הצדק = הרתעה מעשיית הרע. שום מערכת משטר לא חריגה לנוסחה הזאת, וכאן חובה לי שאציין- כפי שהשיטה הכלכלית ה"קומוניסטית" מתאימה למימדי גוף חברתי משפחתי וה"סוציאליזם" לשבט, השיטה ה"קפיטליסטית" נועדה למערכת החברתית ארגונית של "העיר-מדינה הקדומה" בה שיטת משטר היא בהכרח מלוכנית, כלומר, המערכת מראשיתה מובנת עם "שבט פורץ" (משפחת המלוכה) שבונה את הבסיס לקיום המערכת הכלכלית (המלך הוא בונה חומת העיר). קל בימינו לראות שלטון דיקטטורי כשלטון שאינו תומך בצדק על שום שכוחו אינו נובע מבחירה של החברה בו, אך מאחר והשבט השולט הוא גם בונה הפלטפורמה הכלכלית המאפשרת את הסחר הבטוח שלא בהכרח היה מתקיים בלעדיו יש רמת הוגנות והכרה רשמית לשבט המחזיק בסמכות, וכל עוד יקיים השבט השולט משפט צדק בשטח המוניציפלי שבשליטתו- לא תהיה סיבה להחליפו. 

כפי שצוין, בכלכלת עיר (=כלכלה קפיטליסטית) בהשגת השלטון ובקיום כקבוצה בעלת מונופול על שירותי/צורכי הבסיס של שאר המתקיימים במערכת הכלכלית- ישנה הבטחה ליצירת שליטה במערכת כולה, אך הסכנה שבקיום "שבט פורץ" שכזה הוא בעיקר לשיטה הדמוקרטית שהיא רגישה ולא מותאמת לקיום המערכת הכלכלית הקפיטליסטית שכן בשלטון מלוכני אין לבעלי הון המתאחדים (לשבט) שהצליחו לחלוש על שאר המערכת הכלכלית את היכולת להפוך למלכים אם הם חיצוניים למשפחת המלוכה. גם בשיטה המלוכנית, הקבוצה/שבט שיקיים את הקרטל יוכל לרכוש לבסוף את חיבת המלך, יקנה או יפיל כל עסק שיתחרה על כוחו עד לריבונות על ההון בכל תחומי העיר ויקיים את אותה התוצאה שתתקבל בשיטה הדמוקרטית. אבל בשיטה הדמוקרטית אותה קבוצה תוכל לממן נציג מטעמה או, במילים אחרות, לממן את כל הנציגים כך שכולם יהיו מטעמה ולוודא שאלו שאינם מטעמה- לא ייבחרו או שלא יהיו נציגים... בדרך כזו אחת או אחרת, לממן את המצב בו האדם שהם לא רוצים לא יהיה נציג...ולכן, בעיקר לחברות המשתמשות בשיטת הממשל הדמוקרטית- חשוב להכיר את הסימנים למערכת הקפיטליסטית הפרוצה.

הסימנים למערכת קפיטליסטית הפרוצה מבחינה כלכלית- הזכרתי את מטרת ההקמה של מערכות שררה כחלק מהחברה האנושית- מטרת עיגון הצדק החברתי הציבורי. בכלכלת עיר שנפרצה המטרה של מערכת השררה תהיה הפוכה לצדק, שכן כינונו עלול לערער את ההחזקה/האחזקה בשליטת השבט הפורץ, לכן החוקים העמידים היחידים בקפיטליזם הפרוץ הם החוקים המשמרים את השליטה בידי הקבוצה שפרצה את המערכת הכלכלית שנתפסה.  המערכת הפרוצה תפעל מתוך התעתוע לפיו המערכת הכלכלית הקפיטליסטית מאפשרת עדיין "שוק חופשי", כאשר, כשהמערכת הקפיטליסטית פרוצה מעוצב אוטומטית מנגנון בו לא ייתכן "שוק חופשי" שכן סופו הוא אובדן חופש לכל, אך עם תחושת בחירה, הבא יפרט את הסימנים הקונקרטיים שנראה בכלכלת עיר שנפרצה- ביטול השוק החופשי יהיה כתוצאה ישירה של קרטלים (הרבה יותר משתלם ליצור "קרטלים", שכן בתום התהליך כל השוק יתחלק בין "קרטלים" של אותו השבט וכמובן, מאחר וכולם למעשה מגיעים מטעם אותו השבט אין שום משמעות ל"דילמת האסיר" שאמורה כביכול להסביר את הנסיבות לחוסר כדאיות בקיום קרטלים לזמן ארוך) שיתבטאו בהתאמת מחירים (אם הקפיטליזם פרוץ, לא יהיה מנוס מלראות התאמת מחירים) והתאמת מוצרים (הרווח המקסימלי ייתכן רק דרך בעיות ללא פתרונות קצרי טווח כך שיותר משתלם לייצר מצב בו כל לקוח, לכל דבר, יהיה "לקוח חוזר" (=לקוח שבוי)), כלומר, לקראת השלמת הגלגול האחרון של ה"עולם הקפיטליסטי הפרוץ" נראה בהכרח את אותם המוצרים מבחינת איכות באותם המחירים ומוצרים ל"אליטה" שלמעשה ימכרו פחות או יותר את אותו הדבר אולי במעט יותר יעיל, אבל תמורת הרבה יותר כסף, כדי להעמיד אשליה שתמורת הון יהיה ניתן להשיג איכות גבוהה יותר, אלא שגם כאן לא מתבטל הצורך לייצר לקוח חוזר, כך שלא יהיו מוצרים עם מטרה לייצר מוצר עמיד ומוצלח.

סימנים לפריצת שבט מבחינת חינוך- לצד המצב שתואר תתקיים מערכת חינוך ש-א' לא תלמד שום דבר שיכול לערער את החשיבה שאלו המוצרים הטובים ביותר שניתן לייצר ושזוהי מסגרת החיים היחידה דרכה ראוי להתנהל, כדי למעט את הצורך של ה"שבט" שפרץ את המערכת הכלכלית לנקות מהשוק את אלו שיהוו תחרות בהקמת מיזמים חדשים שיערערו את המונופול וב' שתתאר את המצב הקיים, כלומר, את מערכת השררה שנפרצה ולכן מוטה ומשוחדת מבסיסה, כאופציה היחידה/הנוחה דרכה יש להחיל שינוי ("הדמוקרטיה היא אולי המשטר הגרוע ביותר, אך אין משטר טוב ממנה."- וינסטון צ'רצ'יל) כדי לאבטח את שליטת ה"שבט" הפורץ ולמנוע סיכונים עתידיים לאיבוד השליטה.("מספיקה הידיעה שהיו בחירות. הבוחרים לא מחליטים דבר, סופרי הקולות - כן" - ג'וזף סטלין)

סימנים לפריצת שבט מבחינה ממשלתית מדינית ציבורית- 

א)מערכת שררה של מערכת כלכלית קפיטליסטית פרוצה תעוצב כדי להגביל את יכולתם של שאר הפרטים (/שאר המערכות הכלכליות המתקיימות עם ה"שבט" באותו שטח מוניציפלי) מהאפשרות להשפיע באופן עצמאי על המדיניות ללא תיווכו של השלטון. כאשר הדרגה שתאפשר זאת תגיע, גם הנתיבים להשפעה כקולקטיב שאינו מתוך ה"שבט הפורץ" יוגבלו, ויותקנו תקנות שיאפשרו למערכת השררה שלא להתחשב ברצון בוחריהם כל זאת מבלי לשבור את ההונאה שמדובר במערכת שרצון הפרטים בחברה עדיין מניע אותה. דבר שיתאפשר תודות להשלמה טקטית שהיא גם הסימן המובהק השני למערכת הקפיטליסטית הפרוצה-  

ב)במערכת כלכלית קפיטליסטית שנפרצה אנו נראה שהחברה שסועה במיוחד, כאשר דרגת השבר היא ראי לכמות הזמן שעבר מאז שהמערכת נפרצה. ההתגברות ההדרגתית של "ריבוי חילוקי הדיעות" תערך סינתטית להתעצמות מקסימלית, כאשר תחושות איבה לחלקים וזרמים שונים בחברה -לדרגה שתדמה מצב בו אין דרך לגשר על חוסר ההסכמה- יהיו בקידום וכינון המגמה השלטת עם תחילת פריצת ה"שבט". הכוונה וההשקעה בפירור הסיכויים לאחדות שאר הפרטים בכלכלת העיר (הקפיטליסטית) תחת שליטת פורצי המערכת הם אמצעי מהותי ליצירת תנאי הקיום בדרגה הישרדותית בעת ייסוד השליטה  ומהווים תנאי שטח אידיאליים לשימור העליונות של ה"שבט הפורץ" ככל שהשבר החברתי עמוק יותר (הפרד ומשול)- ועל שום התמיכה והיות המציאות הזו בקידום כמטרה שלטונית זה המצב שיתגשם כעדות לשליטתו של "שבט פורץ". מאחר שה"שבט הפורץ" צפוי לנצל כל דרך אפשרית לשבירת אחדות הקולקטיב, בעידן המודרני ייתכן שנראה את השיטה המדינית הפוליטית ככלי בשירות פורצי המערכת הקפיטליסטית- במקור הפוליטיקה נועדה לתת במה לייצוג האינטרסים והדעות השונות בקהילה במטרה לגשר עליהם, דבר שהעניק לה את התוקף החברתי כאמצעי לביסוס שררה המתחשבת בכל נתיניה; אסטרטגיית השליטה של ה"שבט הפורץ" תיקח את האפשרות להשתמש במכשיר המדיני המקובל בעל החזות הנאורה ותנצלו כדי לייצר חיקוי, מייצג אליו היא תלהק את חברי ה"שבט הפורץ" שיתחזו לבעלי עמדות מנוגדות כנציגי בעלי אינטרסים שונים בחברה ואלו יבוימו כולם לשירות מטרות ה"שבט הפורץ". השימוש הציני בתוקף המדיני של הפוליטיקה, הנותן לגיטימציה לשימוש בהסתה (פופוליזם), חתרנות ומהלכים שבהכרח יתסיסו את הקהל בעל הדעה המנוגדת כאמצעי ראוי לקידום אינטרסים של תתי קבוצות בתוך החברה הכוללת, יסייע בהרמת מראית עין של פעילות מדינית אותנטית שתהיה להסוואה למטרת ההפרד ומשול של המערכת הקפיטליסטית הפרוצה. *לא מן הנמנע שיהיה שימוש באנשי שטח של "שבט פורץ" לקידום אג'נדות בשטח, אך כל תאורייה תחזיתית בממד הזה תקבל חזות ספקולטורית מידיי בעבורי ועל כן אני נמנעת.   

סופה של כלכלת בית (קומוניזם) יהיה בהיפרדות וקריעה מהשלטון הישן (ההורים) כדי ליצר כלכלת בית אוטונומית חדשה (משפחה נטולת קשר כלכלי עם השלטון הישן/ההורים) או בוויתור השלטון הישן על הדרישה בשליטה פיננסית מוחלטת אך ללא ניתוק מוחלט המתבטא בתמיכה הדדית (סוציאליזם/כלכלת שבט).סופה של כלכלת שבט (סוציאליזם) יתבטא בשינויים בדרגת המחויבות של פרטי השבט למוקד השליטה של השבט, אך לא בטוח שישנו סוף מוחלט לכלכלה הזאת שכן המחויבות של השבט לשאר פרטיו ייתכן לה להמשיך עוד אחרי סופו של השלטון שאיחד את השבט מלכתחילה.    סופה של כלכלה קפיטליסטית עד היום חייב בויתור על המעמד השלטוני או התמוטטות המנגנון שיצר השבט הפורץ מהשורש, בין אם לאחר זמן קצר או זמן ממושך, שהוביל לתקופת "רגיעה זמנית" תחת שבט פורץ חדש וחוזר חלילה, שכן מאחר וכל כך קל לפרוץ את המערכת הכלכלית הזו לא תיתכן באמצעותו שלטון אמת צודק- ולכן יציב לאורך זמן.  

וכאן נולדה התאוריה ליצירת מערכת חברתית קפיטליסטית מאוזנת, קלה יותר לשימור עם יציבות בריאה לכל פרטיה באמצעות עיצוב קיום שלטוני, חברתי וחינוכי כבסיס בקהלים שיבקשו להתקשר כלכלית דרך הפלטפורמה הקפיטליסטית: 

בסיס שלטוני לשימור ויצירת מערכת קפיטליסטית מאוזנת עם יציבות בריאה לכל פרטיה- 

מערכת שררה [דמוקרטית] שהפלטפורמה הכלכלית שלה מבוססת קפיטליסטיזם (כלכלת עיר) הרוצה לקיים יעילות בכינון צדק חייבת להיעשות נגישה להשפעתם של שאר הפרטים (/שאר המערכות הכלכליות/כל אזרחי המדינה) המתנהלות בשטחה לדרגה הגבוהה ביותר- כלומר, לדרגה שתרוקן את משמעות החלטות נציגיה בחוק, בממשל ובמשפט לבטלות מוחלטת אל מול החלטה שנעשית באופן ישיר ע"י כלל הפרטים בחברה. תחת שילטון דמוקרטי- הדבר חייב לכלול ללא הגבלות אפשרות של כל הפרטים בחברה להצביע ולהחליף כל תפקיד במימון ציבורי, לשנות כל פסיקה משפטית, לקבוע תקציבים, להתקין או לבטל חוקים ועוד בכל עת, תוך כדי לקיחת אחריות ציבורית חברתית כוללת לכל מצוקה מדינית כך שהאסטרטגיה לתיקון תבוא טבעית תמיד - לא מנציגים המתווכים בין הרצון הקהל בפתרון והחברה הדורשת צדק - אלא מהחברה עצמה. 

מערכת חברתית-כלכלית לשימור ויצירת מערכת קפיטליסטית מאוזנת עם יציבות בריאה לכל פרטיה-

לו בבסיסה של המערכת הקפיטליסטית יתקיים "שבט" שיהיה למעשה כלל המערכות הכלכליות הכלולות בה (כלל אזרחיה), וינהל את הכלכלה השבטית בצורה פתוחה ולא חתרנית מתוך ההבנה על אפשרויות הפריצה של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית, כאשר שאר המערכות הכלכליות הנכללות בה, פרט להיותן חלק מה"מגה שבט" שתיארתי, ישוייכו גם הן ל"שבטים קטנים" אך מאוחדים המעורבים רגשית ופיזית עם "שבטים קטנים" אחרים  -ולו כל אזרח יהיה חלק מ"שבטים" רבים- יהיה קשה בהרבה ל"שבט" בודד לקחת את השליטה על כל המערכת הקפיטליסטית- לא בלתי אפשרי(!), מדובר במאבק תמידי של בדיקה ובחינת המציאות ומלחמה על הזכות לבחור ולהחליט הכל ללא מתווכים או נציגים! אך הפירות של מציאות כזו יהיו חופש אמיתי. אדם חזק, בתוך משפחה חזקה בתוך קהילה חזקה בתוך עם חזק- ועם חזק ומאוחד לא דורש "צדק חברתי"- הוא בונה אותו עצמאית ישר מהיסודות.  

פרויקט תמר הותאם לאור ההבנה הזאת כך שהפרויקט יוכל להוות בניית תוכנית הפעולה לתחילת הייסוד של אותו ה"מגה שבט" הראשון וכפלטפורמה שתאפשר לאזרחי ישראל שמצבם הוא הרגיש ביותר לסלול את דרכם להתאגדות שתקיימם כחלק מ"שבטים קטנים" ומאוחדים המעורבים בקירוב זה עם זה, בין עם בקשרי חברות, דם או נישואין, דבר שיחזקם לא רק כלכלית אלא גם חברתית ויעגן את אבטחתם בקהילה. כך קיוויתי שהתנאים ליצירת מערכת קפיטליסטית מאוזנת יתממש - וזאת מבלי לייצר הפיכה, לכפות מציאות שונה, לשנות דבר מה מהמבנה השלטוני הקיים או לערער דבר מה מחיי שאר האוכלוסייה המהווה חלק מהמערכת הכלכלית ומבלי לפעול דרך החוק שהושחת ומערכות הצדק והובסו ע"י השבטים הפורצים הקיימים- אלא דרך ייסוד תנאים שיקלו על הזרימה טבעית להתקרבות משפחתית-אנושית בצורה שתקיים את מציאות ה"שבטים הקטנים" אך ורק אם הדבר יהיה נוח לאנשים שיבחרו להתאגד בצורה הנ"ל.

מערכת חינוך ליצירת מערכת קפיטליסטית מאוזנת עם יציבות בריאה לכל פרטיה-

גם כדי למנוע מצב של הכוונת מערכת החינוך כך שתשרת מערך קפיטליסטי פרוץ וגם כדי לבסס השרשת איתנות כלכלית לשאר החברה (=שאר המערכות הכלכליות המתחזקת כלכלת בית כיחידים, כמשפחה גרעינית או משפחה מורחבת/שבט/שאר אזרחי המדינה) המתקשרות באמצעות הפלטפורמה הקפיטליסטית- יש לעצב מציאות בה בתום מסלול הלימודים הפורמלי תחת המערכת הקפיטליסטית כל המידע האנושי הנדרש להתקיימות בלתי תלויה, לדרגה שתאפשר בניית איכות חיים מיטבית הנתמכת באופן עצמאי, נרכשת עד ההגעה לבגרות.כלומר, חובה שהשכלתו הבסיסית של בוגר 12 שנות לימוד תחת המערכת הקפיטליסטית בעידן המודרני תכלול את היכולת לגדל אוכל (הכשרה חקלאית), את היכולת לבנות מאגרי מים לשימוש אישי/משפחתי והיכולת לבנות בית, אחר גם את היכולת לבנות מנוע, מחשב ומנגנונים לסיפוק עצמי של חשמל/אנרגיה לדרגה שתאפשר הקמה וסידור של איכות החיים המודרנית מאפס ללא תמיכה חיצונית כידע פרקטי מעשי בלתי ניתן לערעור, ללא אופציית בחירה או פטור שימנע הכשרה מהחובה ברכישת הניסיון הנ"ל לכלל הבאים בשערי בית הספר. לצד זאת צריכה לעמוד מערכת חברתית המונה את כל בוגרי המערכת הקפיטליסטית (!!) שעל בסיס לקיחת אחריות אישית לדרגה אינדיבידואלית בלתי מתפשרת תמנע כל הטייה זילות או ירידה באיכות ההשכלה שניתנת לתלמידי המערכת.
בצורה זו ינותק הקשר בין "השוק החופשי" לקיום תנאי יסוד למחיה ראויה בעבור כלל המתקשרים במערכת הקפיטליסטית דבר שיאפשר ריסון ברמת הפגיעה והשליטה שתיתכן לו יתחיל לחתור תחת המערכת "שבט פורץ" כלשהו.כיוצא בזאת, השוק החופשי במערכת הקפיטליסטית יבוסס על מסחר בהשלמת מוצרי המזון שאדם לא יוכל לגדל לו בעורך סגנון חייו, במוצרי יוקרה ומותרות, תאפשר לפרט להתמקצע במלאכה החביבה עליו ולקנות מבעלי המסוגלות הגבוהה יותר- אך לעולם לא בתור צורך ולא מתוך נזקקות, אלא בתור מניעת הטרחה שבעשייה העצמית.